• לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 © 

בין הברושים והכרם

כשסיימתי את הספר 'ראי אדמה', קירבתי אותו אל ליבי, חיבקתי בשתי ידיי, ובכיתי. על הקיבוץ ירד חושך מוקדם של חורף, הורים עם ילדים עברו בחוץ ואפשר היה לשמוע את רגליהם הקטנות והגדולות מטופפות על השבילים הלחים. בנובמבר 2017 נשאתי הרצאה בכנס כותבים שקראתי לה: 'אהבת הקריאה, תאוות הכתיבה ובלוג משלך'. התכוננתי במשך כמה חודשים להרצאה הזו עד שידעתי לצטט ממנה גם באמצע הלילה לו היו מעירים אותי. בהרצאה, אני פונה אל הכותבים בקהל, אלה שחולמים להוציא ספר ואומרת להם: 'הוצאתם ספר? שלחתם אותו לקוראים? אל תנדנדו. הם יכתבו על הספר שלכם אם ימצאו לנכון.' ואז, לאחר זמן מה, קיבלתי מייל מנירית הלבני, שסיפרה לי ששמעה את ההרצאה שלי, התרשמה, וגם שאנחנו בנות אותו גיל ואומרות את אותן משפטים, והיא תשמח לשלוח לי את הספר שלה 'רא

כשהזיכרון הופך לפתקים

על פתקים לבנים, בכתב יד קטן, מחובר ולא קריא, ללא פסיקים או נקודות, כמו חרוזים או שרשרות מילים אבודות, כתבה אמא שלי דברים שונים. שטיח כחול של שרידי מילים תחיליות וסופיות כיסה את הפתקים, עד שאי אפשר היה לדעת היכן מתחיל המשפט והיכן הוא מסתיים. היכן מתחילים החיים המלאים שהיו פעם, והסתיימו בריקנות, חולי ועצב. אולי כתבה לעצמה. אולי כתבה כדי לזכור. אולי כתבה כדי לשכוח שהיא כבר לא זוכרת. 'מה כתבת כאן, אמא?' ניסיתי לפענח, 'מה כתוב כאן?' רשימות, ענתה, וחזרה להתכנס לתוך עצמה. מוד מחפשת את חברתה האבודה אליזבת. איפה אליזבת, היא שואלת שוב ושוב ועונה לעצמה, ולסביבה – אליזבת איננה. גיבורת הספר 'אליזבת איננה', מוד, מחפשת את חברתה כמו שאדם מחפש את עצמו, את היותו, את דעתו, את תוחלת החיים שלו, את מה שסימל אותו

אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת לְפָנַיִךְ

אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת לְפָנַיִךְ. הַאִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁמִּי מֵאִתָּנוּ אֲשֶׁר יֵלֵךְ לְעוֹלָמוֹ אַחֲרוֹן יִמְצָא אֶת זֶה שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו? אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב כָּךְ. מוּטָב שֶׁאוֹתִי תִּשְׂרְפִי, הָנִיחִי אוֹתִי עַל הָאָח בְּחַדְרֵךְ בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת. שֶׁתְּהֵא הָצִנְצֶנֶת מִזְכוּכִית,זְכוּכִית לְבָנָה, שֶׁקֻּפָה בִּכְדֵי שֶׁתּוּכְלִי לִרְאוֹתִּי בְּתוֹכָהּ...אַתְּ תִּרְאִי מַה שֶּׁהִקְרַבְתִּי: אֲנִי אֲוַתֵּר עַל הֱיוֹתִי חֵלֶק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי אֲוַתֵּר עַל אֶפְשָׁרוּתִי לִהְיוֹת פֶּרַח, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִהְיוֹת אִתְּךָ. אֲנִי אֶהֱפֹךְ לְאֵפֶר וְאָבָק,כְּדֵי לִהְיוֹת אִתְּךָ. אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגַּם אַתְּ תָּמוּתִי, אַתְּ תָּבוֹאִי לַצִּנְצֶנֶת שֶׁלִּי. נִחְיֶּה שָׁם בְּיַחַד,ה

לתת לטקסט לנוח

כשהייתי ילדה סוערת עם פה גדול בבית הספר 'אחד העם' בחדרה, אמרה המנהלת לאמא שלי שהגיעה לא פעם ולא פעמיים לשיחה: 'היא צריכה ללמוד לספור עד עשר'. הייתי אימת המורים. אמרתי להם מה אני חושבת עליהם, על אופי השיעור, מה אפשר לתקן ולשפר. לא הגעתי אף פעם עד עשר, בקושי לחמש הגעתי. אבל היום, כשאני כותבת, אני יודעת כמה העצה הזו חשובה. ואני רוצה לומר לכן דבר חשוב– חכו רגע. אל תפרסמו מייד. כשאתן מסיימות לכתוב, גם אם זה משהו קצר, ברכה ליום הולדת, מכתב, טקסט, סיפור ובטח פוסט בבלוג שלך, אל תפרסמי ישר בסוף הכתיבה. חכי. תני לטקסט לנוח. הוא וגם את צריכים את זה. הדברים נכתבים לעיתים מתוך סערת רגשות. אני יכולה להעיד עלי שלא פעם אני מחזיקה את קופסת הטישו קרוב למקלדת. הלב דופק, האצבעות רצות. את עצמנו אנחנו כותבות. אנ

להקריא טקסט בקול

לפני הרבה שנים, המון, השתתפתי בסדנת כתיבה בבית אריאלה בתל אביב. זו הייתה חוויה עצומה ועד היום אני שומרת את המחברות בהן כתבתי בשיעורים. אחד הטיפים הטובים ביותר שלמדתי ואני משתמשת בו עד היום הוא להקריא לעצמי את הטקסט בקול רם. סיימת לכתוב? הטקסט 'יושב' לך טוב? עשי עוד דבר אחד והקריאי אותו בקול. לעצמך, לחברה, לבן הזוג. אני ממש מקריאה בקול ככה, באמצע החדר כאילו שאני אמורה להקריא אותו עכשיו בהרצאה. לאוזן יש תכונה לשים לב לדברים שהאצבעות לא שמו אליהן לב בזמן הכתיבה. איפה כדאי לשים פסיק. איפה כדאי לשים נקודה. איפה כדאי לרדת פסקה, לרווח, למחוק דברים שחוזרים על עצמם כדי לא לעייף את הקורא. כשאנחנו נושמות בזמן הקריאה, גם הקורא שלנו נושם ואנחנו צריכות לחשוב על הקוראים שלנו, אלה שאנחנו כותבות עבורם. בקול

עכשיו תורי! איך כותבים 'אודות'

בואו נעשה תרגיל ביחד. נשאלתן שאלה: מה המשפט שמעיד עליכן הכי הרבה? משפט המתמצת את עיסוקכן ואישיותכן. בעצם ביקשו מכן לכתוב על עצמכן. נשמע פשוט? ממש לא. אנחנו רוצות להציג את עצמנו בצורה הטובה ביותר בדף העסקי שלנו, בבלוג, באתר שכל כך עמלנו עליו, וכמעט מייד אנחנו מגלות שאחד הדברים הקשים לכתיבה הוא עלי. על עצמי. מי אני, אודותיי. הכתיבה על עצמי צריכה להיות מדויקת מאד. לתת בכמה משפטים כמה שיותר תוכן. מצאתי את עצמי משנה ועורכת כבר כמה פעמים את הפרופיל בבלוג שלי. ואם בתי המתבגרת, בת ה-17, מתחנפת ואומרת לי: 'אמא, הגיע הזמן להעלות תמונה במקום התמונה הישנה, את נראית היום הרבה יותר טוב', אני מייד מעלה תמונה חדשה. הטקסט הקודם היה כזה: שמי יעל, בת 52, אם למעין ונועה, בת זוג לע. ואנחנו חיים בזוגיות מאושרת ב