• לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 © 

בָּאוֹר הַאָפֹר הַזֶּה

השבוע, לפני 5 שנים, מתה אמא שלי. אמא היתה אשה של שחור ולבן. נחרצת, חזקה, גבוהה וידעה להרעים בקולה ולדפוק על השולחן. היא אהבה אדום, אמא שלי, וכשפיניתי את בגדיה מהארון, הוצאתי חולצות אדומות ומעיל אדום. Christiane fregnanan www.unsplash.com עמדתי מול המראה העגולה בחדר השינה של הוריי, ומדדתי את המעיל האדום. אמא היתה גבוהה ורחבה ממני והמעיל היה גדול עלי. יחד עם שאר הבגדים נארז בשקיות ונמסר. Hans Vivek - www.unsplash.com את החודשים האחרונים לחייה ליוויתי בסטטוסים שכתבתי בפייסבוק. דווקא במקום החשוף והגלוי לעיני מאות ואלפי אנשים, יכולתי לספר על עלבון הגוף והנפש, על בית החולים, על המוות שהזדחל במסדרונות הבית הסיעודי, על אצבעות ידיה שהלכו ורזו עד שטבעת הנישואין החליקה מהן. כשמתה, בלילה בין שישי לשבת,

אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם הִתְבַּלְבַּלְתִּי

פעם בשבוע היתה מגיעה אלינו מזל, העוזרת. עולה במאמץ את שלושת הקומות נטולות המעלית בבנין שלנו ברחוב הגיבורים בחדרה מול מגדל המים, מתיישבת על הפוטל בסלון, מורידה את מטפחת הראש, מנגבת איתה את הזיעה מהמצח והצוואר, וקושרת אותה שוב לראשה. אמא ואבא היו מכינים את הבית יום קודם. אבא ניקה את המטבח. אמא הברישה את השטיח עם שואב יד גלגלת שלכלך יותר מאשר ניקה. יחד הרמנו את הכיסאות, החלפנו מצעים, ניקינו בפינות, הדחנו כלים והחלפנו מצעים, מזל בעצם באה לנוח אצלנו, אכלה ארוחת בוקר שאמא הכינה לה, הביאה לאבא סחוג שהכינה לבד, ודיברה הרבה בטלפון. לפעמים היא גם ניקתה. מצאנו בלטה רטובה אחת בחדר שינה, ואת בקבוק האקונומיקה פתוח בשירותים, עדות שמזל היתה כאן. 'תפטרי אותה כבר', אמרנו לאמא. 'את מזל'? נדהמה אמא, 'היא משפחה!

נְפִילָה עַל הַצַּוָּאר

אני באה ממשפחה קטנה. אמא, אבא, אחות ואח. תא משפחתי קטן. אני זוכרת את הלילה הראשון בו הביאו הוריי את אחי, גל, הביתה כשנולד. כדרכם של תינוקות הוא בכה, ואני, טיפסתי לתוך מיטת התינוקות שלו וניגנתי לו באקרודיון צעצוע שקנו לי לכבוד אחי החדש. גדלנו בחדר אחד בדירת שיכון בשכונת רמב"ם בחדרה. מיטה ליד מיטה. שמענו תקליטים בפטיפון וירדנו למטה, לחצר לשחק בחוץ. עברנו יחד את מחלתה של אמנו, את מותה, ואני זוכרת איך נכנסנו לחדר הטהרה לפני הלוויה והחזקתי חזק בידו. אחות גדולה מחזיקה חזק ביד אחיה הקטן ושואבת ממנו כח. השנים מקרבות ומרחיקות בינינו. כשצריך לדאוג לאבינו, אנחנו כח משימה ואין דבר שיכול לעמוד בדרכנו. יחד התייעצנו והחלטנו על המעבר לדיור המוגן. יחד פינינו את בית ההורים כשהתקבלה ההחלטה למכור, עברנו חדר אח

בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף

בתוך הקרוסלה הגדולה של הפייסבוק, בקרקס הצבעוני רב הפנים והשמות, מתרחש לעיתים נס. מילים קמות לתחייה ונוגעות בנימי הנימים של הלב, בתוכי התוכים של הגוף, מרפרפות על מקומות גלויים, ומעירות מקומות חבויים, מלטפות. יוצקות דבש וסילאן, מפזרות תבלינים עזי צבעים, וכותבות שיר. אני זוכרת שקראתי את השיר 'סימניה' לראשונה על הקיר של איריס אליה כהן בפייסבוק ומייד התאהבתי בו וגם באיריס וישר שלחתי אותו לחברותיי, תמר, שירלי ורונה כשיר לשבת. איריס, כמו מאיה טבת דיין, חלי ראובן ועוד רבות וטובות הן משוררות המפרסמות את שיריהן ואהבותיהן בפייסבוק בנוסף לספרים, ובעצם מציעות לנו סוג אחר, נוסף של קריאה. עכשווי מאד, מהיר, מודרני (אם עוד אומרים את המילה הזו ומי שמשתמש בה מסגיר את גילו) ומשתף את הקהל ביצירה עוד קודם שירדה ל