• לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 © 

אֲנִי לֹא חָרוּצָה וְאַתָּה לֹא נָקִי

צריך לנקות. אני מסתכלת במשטמה על תלתל אבק מסתחרר מתחת לאחד הכיסאות בפינת האוכל. על הספה בסלון זרוקה שמיכה לא מקופלת שמישהו התכסה בה אתמול, מקל ארטיק מיותם על השולחן, עדות למשחק כדורגל שהסתיים מאוחר. צריך לנקות, וגם לבשל משהו למתבגרת הצמחונית. אני נצר לנשים שכנראה ניקו כל כך הרבה עד שהמלאכה נמאסה עלי עוד בטרם עסקתי בה. מעולם לא ידעתי לנקות. ניקיון טוב כזה. יסודי. שיש בו מילים כמו 'ספונג'ה' או 'פנלים' או 'חלונות ורשתות'. פעם, לפני הרבה שנים, גרה מול דירתי משפחה שכל השבוע כולו התכוונן ליום שישי בבוקר כדי לנקות. את העדות לניקיון המתקרב אפשר היה לשמוע כבר ביום חמישי בערב בו גררו כסאות ושולחנות. תריסי החלונות נפתחו מוקדם בבוקר ועליהם הונחו כסתות וכרים לאוורור בשמש, ועל המעקה הרחב של המרפסת נפרש שט

שיינה שיינדל שלי

את השירים אהבתי. מהצפירה, תוכניות הטלוויזיה, השלדים בכותונות הפסים שהיו מופיעים בחלומות הלילה שלי- פחדתי. אבל את השירים אהבתי. השירים העבריים האלה שנוגנו ביום הזה והמשיכו גם בשבוע שלאחר מכן ביום הזיכרון לחללי צה"ל. נמשכתי אליהם. אל המילים: העיירה. מוטל בן פייסי החזן. דמיינתי אותם את מוטל'ה, וטופה'לה טו טו ריטו ואת חוה'לה בתו של כנר על הגג שעולה על העגלה ועוזבת את ביתה הוריה ודתה כדי ללכת אחרי האהבה. כל כך רחוקות ממני הדמויות האלה, בשמות הגלותיים, ברגליהם המבוססות בשלג, בכפרים הקטנים, במטפחות על ראשי הנשים וקפוטות על ראשי הגברים וכל כך קרובות. אני נמשכת אל ניגון הדיבור האידישאי בסרטים ובהצגות. הוריי, שנולדו בארץ, דיברו אידיש כדי לדבר עם קרובי משפחתם. השפה הזו שהקללות והברכות בה נשמעות אותו דב