• לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 © 

חיבוק בין ארבע לשבע

בארבע אחר הצהריים, היו נפתחות דלתות בתי הילדים בכל הקיבוצים, בכל הארץ, והילדים פרצו מהן ורצו לחדר ההורים. השבילים התמלאו בילדים רצים וגם כאלה שרכבו על כתפי הוריהם- לחדר. בית הילדים נקרא 'הבית'. בית ההורים נקרא 'החדר' ושם גרו אמא ואבא. בחדר ההורים השעות היו קצובות וצריך היה בשלוש השעות האלה, בין ארבע לשבע להספיק הכל. לספר, לשחק, לטעום עוגה, להתחבק כשכל הזמן הזה תקתק השעון והשעה שבע התקרבה. על בית הילדים המיתולוגי, אותו בית בו גדלו ילדים בהשגחת מטפלות רק שמעתי וקראתי. גדלתי בעיר. ישנו אחי ואני בחדר אחד קטן, במיטת נוער שבלילה נפתחה לשתי מיטות. אחת לי ואחת לו. נמוכה וגבוהה. אמא ואבא היו בחדר הסמוך. תמיד. כשהגענו לבקר חברים של ההורים בקיבוצים השונים, קינאתי מאד בילדי השמש האלה, היחפים, שגרים להם