• לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 © 

ימי חמישי בגלעד עם שלפרד

'יש לך השפעה', אומרת ג'ון לסרינה, 'עד לנקודה מסויימת', אומרת סרינה ונושפת עשן מהסיגריה הדקה שלה, 'ובכן', עונה לה ג'ון, כשהיא מתענגת על הסיגריה שהוגשה לה, עונג אסור שמי יודע איזה עונש יש בגינו, 'ובכן, תזיזי את הנקודה.' והיא מזיזה. ג'ון. ועוד איך מזיזה. מזיזה ככה שכל הקווים המתחברים לנקודה הזו, גורמים לרעידת אדמה שם, בסדרה, ואצלנו, הצופים בבית. מאז שהייתי ילדה אני פוחדת מיום השואה ומכל מה שנלווה אליו. התחלתי לקרוא ספרים על השואה מוקדם מדי והם גרמו לי לסיוטים ולפחד שהנה, זה עומד לקרות גם לי. ביום השואה הייתי בטוחה שאני שומעת מגפיים במדרגות. הרכבת שעברה בלילה בין הפרדסים בחדרה, עירי, הייתה הרכבת 'משם' שנוסעת מלאה וחוזרת ריקה וכך, אני מתנזרת כבר שנים מסרטים, ספרים ודברים הקשורים לשואה. עד שהגיעה

אולי במשעולים היא מהלכת

'ליושינקה, ליושניקה, הו, היכן את ליושניקה', נשמע קולה הצרוד של אמי נישא ברחבי הבית. 'את לא יודעת לשיר' צעקנו לה. תמיד צעקנו בבית. מחדר לחדר, בתוך החדר עצמו, מקצה הסלון לקצה השני. צעקנו, בווליום גבוה שחס וחלילה מישהו לא ישמע. בית תוסס וחי מלא בצעקות עד ששמעו מכל המרפסות. 'אז מה?' היא צעקה בחזרה, מנסה להתגבר על הרעש של שואב האבק הידני שלכלך יותר מאשר ניקה, 'גם ליפה ירקוני לא היה קול והיא עשתה מזה קריירה. שקו לי!'. החודש ימלאו 7 שנים למותה של אמי. היו לה הרבה כישרונות לאמי, שהייתה מורה והעמידה דורות של תלמידים, שצחקה בכל פה וחלמה חלומות על ארצות רחוקות שלא הגיעה אליהן, שהייתה מהירת חימה ובאה חשבון, והתגעגעה כל חייה הביתה, לבית הוריה ברחוב גולומב בגבעתיים, ומשפטים אופייניים רק לה, ושירים מצחיקי

טווי את הצמר- על הספר 'השבוי ואשת השבוי'

האורות כבו והקהל הגדול שמילא וגדש את האולם בקיבוץ הזורע, התיישב וקולה של חווה אלברשטיין, נישא, חזק וצלול ונפלא: 'טווי את הצמר, טווי את היום, טווי את הסבל והחלום. עוד יום עבר, שוב גווע האור, טווי כי מחר הוא יחזור, הוא יחזור.' יש שירים כאלה אשר מהתו הראשון, מהמילה הראשונה גורמים ללב להיפתח ולהתכווץ בו זמנית, 'טווי את הצמר' הוא אחד מאלה, ובקונטקסט הזה, של הבוקר המיוחד של השקת הספר, הלב התרחב והתכווץ שבעתיים. ביום שישי נערכה בקיבוץ השקת הספר 'השבוי ואשת השבוי' שנכתב על ידי נורית ורמי הרפז. את הספר קראתי פעמיים. ידעתי כמו רבים מחברי הקיבוץ שהספר בכתובים. כשרמי הרפז, ז"ל, היה עובר לידי בשבילי הקיבוץ, או עומד לפני עם המגש בחדר האוכל, אמרתי לעצמי: זה רמי. רמי הרפז. הטייס, השבוי, ממתרגמי '