סדנת כתיבה ייחודית בנושא אמהות ובנות

בלילה האחרון בביתנו בחדרה, גבהו הארגזים ונדמו להרים. המיטה הזוגית כבר נמסרה והתפרקה בדרך מהבית לטנדר, כך למדתי מהאיש שבא לאסוף אותה. מיטות הילדות נמסרו גם הן, ושכבנו באמצע הסלון על מזרנים ושמיכות פוך שכבר לא נמצא להן מקום. עמדתי להתחיל את חיי החדשים ולעבור מהעיר, לקיבוץ. Christopher Flynn www.unsplash.com שתים עשרה דירות עברתי במהלך השנים. בשתיים מהן ישנו במזרון זוגי על הרצפה, שלוש עברנו באותה עיר עצמה, פעם אחת עברנו לגור בארץ רחוקה ושחורה, מדינת קשת שירות וקשת שהייה במערב אפ

היתה לי בבית אהבה. ואם להיות מאד מדויקת, לעמוד עירומה מול ראי גדול ולשייף את קצות העצבים, ואז להוציא בכוח, בעינויים מתוך שפתיים חשוקות את המילה פעם, פעם היתה לי בבית אהבה, כזו שקוראים עליה בספרים, שרואים אותה בסרטים, שני אנשים, גבר ואשה שנפגשו, והתאהבו, וחיו יחד את חייהם, ושיתפו, וילדו, ודיברו, וחיכו זה לזה בקרן רחוב, וטמנו מכתבים וגמדי שוקולד קטנים בתיבת דואר והחזיקו ידיים מתוך שינה, ושילבו רגליים, והאכילו אחד את השני, ושתו רק מכוס אחת, משותפת, ולמשמע הקול של השני בטלפון, פר

יש משפט אחד שאני אומרת בשיעורים שלי, והוא מרגש אותי בכל פעם מחדש: "שלושה דברים צריך אדם כדי שתיווצר בו ההנעה לכתיבה, "פצע", "סבתא" ו"מרפסת" - עמוס עוז. החלומות שלנו, שהגשמנו ואלה שלא נמצאים בתוך המשפט הזה, כמו נגיעה בפצע. סבתא שלנו, המטבח, ההורים, הילדות, המאכלים, הריחות והגעגוע, מתערסלים וממלאים את העיניים בלחלוחית בין קפלי המשפט הזה. והמרפסת, המרחק מהדבר שהיה, שקרה, ואפשר להסתכל ולכתוב עליו בפרספקטיבה- גם היא תלויה בין המילים במשפט היפה והחכם הזה. גם אני רוצה בלוג, מה כותבי