היה ברור שאלך ללמוד ספרות. מה עוד יכולתי ללמוד? אחרי השיעור השני בפיזיקה בתיכון חדרה, אי אז בסוף שנות ה-70, מי סופר, ניגש אלי המורה, גרינברג, ואמר לי: 'אין בשביל מה. חבל על הזמן שלך ושלי'. נו, וכמה שהוא צדק. היום היה מתקבל ללמד באחד מבתי הספר הדמוקרטיים ומאפשר במקום פיזיקה, לשכב על הדשא הגדול ולקרוא את דליה רביקוביץ'. משיעורי המתמטיקה נזרקתי על ידי שוורץ, המורה, כי לא הבנתי את חפיפת המשולשים ועד היום אין לי מושג בחפיפות. חוץ מאשר שקודם שמפו, אחר כך מרכך, מסיכת שיער מדי פעם

זהו, סיימתי עם ספרות, דיווחה לי בתי הבכורה בסוף הבגרות בספרות שהיתה אז ב2011 ושלחה לי את השיר. באמצע יום עבודה, המולה, טלפונים, לקוחות, בעיות ופתרונן, לקחתי לי רגע ושקעתי בתוך השיר היפה הזה של המשורר אריה סיון - קצה חוט. קצה חוט / אריה סיון לִתְפּוס קְצֵה חוּט. רק לִתְפּוס קְצֵה חוּט. אִם אֶמְצָא קְצֵה-חוּט כָּזֶה אֲנִי אֶשְזור מִמנוּ גֶּשֶׁר-חֲבָלִים וְעל גבּוֹ אֶחֱצֶה נָהָר שֶׁאֵינִי זוֹכֵר אֶת שמוֹ. אוּלַי נְהַר הַשִּׁכְחָה. מה בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי, מה מְּצַפֶּה אֲנִי למצוֹא