חיפוש
יעל כרמי
- 9 נוב 2017
- 3 דקות
מּוּזִיקָה שֶׁל חֲבִיתוֹת וְסָלָט
'מה אוכלים בבתים של אחרים?' שאלה בתי הצעירה כשהיתה קטנה. שעת ערב ישראלית. בחלונות הבתים ברחוב עולה אור. שעת קרקושי הסירים והמחבתות. שעת הירקות הנחתכים על קרש עץ. קוביות עגבנייה. עיגולי מלפפון. גרור גזר. פה ושם צנונית או קולרבי. לפעמים חסה. פלפלים צבעוניים. לכל בית חיתוך משלו. יש כאלה החותכים את העגבניות לריבועים קטנים ומדויקים. יש כאלה המשאירים חיתוך גס ולא אחיד. כאלה הקולפים את המלפפון, וכאלה המשאירים אותו בקליפתו. צילום: יעל כרמי כשהייתי נערה, הוזמנתי לארוחת ערב בביתה של א
164 צפיות0 תגובות
יעל כרמי
- 13 אוק 2017
- 3 דקות
פָּרַש אֶת אֵיבָרָיו לִקְרָאתִי
בלילה האחרון בביתנו בחדרה, גבהו הארגזים ונדמו להרים. המיטה הזוגית כבר נמסרה והתפרקה בדרך מהבית לטנדר, כך למדתי מהאיש שבא לאסוף אותה. מיטות הילדות נמסרו גם הן, ושכבנו באמצע הסלון על מזרנים ושמיכות פוך שכבר לא נמצא להן מקום. עמדתי להתחיל את חיי החדשים ולעבור מהעיר, לקיבוץ. Christopher Flynn www.unsplash.com שתים עשרה דירות עברתי במהלך השנים. בשתיים מהן ישנו במזרון זוגי על הרצפה, שלוש עברנו באותה עיר עצמה, פעם אחת עברנו לגור בארץ רחוקה ושחורה, מדינת קשת שירות וקשת שהייה במערב אפ
234 צפיות0 תגובות
יעל כרמי
- 14 יול 2017
- 2 דקות
זָכַרְתַּ לִשְאול אותִי
לפני שלוש שנים הנחנו בתי ואני את רגל ימין על סף הכניסה לביתנו החדש בקיבוץ והתחלנו את חיינו החדשים. 'שלום, בית', אמרתי תמיד כשנכנסתי הביתה, לביתי בחדרה. ולברכת השלום, הצטרפה תמיד תנועה היד השגורה של הנחת המפתחות בכלי הזה על השידה ליד הדלת, שיש בו גם סיכת ראש פרפר, קוקיית שיער ורודה, אטב משרדי, ומפתח ישן שכבר שכחנו מה הוא פותח. כשאני מגיעה לחדרה, אני עוברת גם אם לא ממש צריך ברחוב בו גרתי, ומאטה ליד הבניין ממנו יצאתי לקיבוץ. האם החלונות פתוחים? האם מי שגר עכשיו בדירה הגדולה אליה
199 צפיות0 תגובות
יעל כרמי
- 4 יונ 2017
- 1 דקות
ירוקה ורוויה כמו שיר בעשב
אני משם, כתבה לאה גולדברג בשיר המרפרף ופורט על כל החושים. ואני - מכאן מהירוק, מהרווי, מהעמוק, מהרך, מהיער, חבוקים בעשב. אני משם. לאה גולדברג אני ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב אני עמוקה ורכה כמו קן ציפור. אני מתמול שלשום, מיער אשר לימדני לנשום מלאות אוהבים חבוקים ישנים בעשב. אני משם - מכפר הרוחות הקטנים, על גבעה אחרונה שם עמדה טחנת הרוח ושמיים תלו על כנפה עננים מהולים בעשן. והלך הרוח ובא הרוח. אני מכפר המקיש בכפות של עץ אני משם. #לאהגולדברג
114 צפיות0 תגובות