על השולחן בחדר העבודה שלי מונחת הערכה גריאטרית שנעשתה השבוע לאבי. אני מתבוננת בה באיבה וגם בפחד. מעבירה אותה מקצה השולחן אל קצהו השני, מנסה להתעלם ממנה, אבל המילים כתובות וחתומות על ידי רופא. סיימתי השבוע את הספר הנהדר 'מאחורי כל זה' של נירית הלבני. נירית היא חברתי. נפגשנו בכנס בו הרציתי על אהבת הקריאה ותאוות הכתיבה, והאהבה והתאווה הזו למילים חיברו בינינו. את ספרה הראשון 'ראי אדמה' קיבלתי ממנה במתנה וקראתי אותו בפעם הראשונה בפליאה ובדמעות ואחר כך פעם שנייה ופעם שלישית וגם כתב

כשסיימתי את הספר 'ראי אדמה', קירבתי אותו אל ליבי, חיבקתי בשתי ידיי, ובכיתי. על הקיבוץ ירד חושך מוקדם של חורף, הורים עם ילדים עברו בחוץ ואפשר היה לשמוע את רגליהם הקטנות והגדולות מטופפות על השבילים הלחים. בנובמבר 2017 נשאתי הרצאה בכנס כותבים שקראתי לה: 'אהבת הקריאה, תאוות הכתיבה ובלוג משלך'. התכוננתי במשך כמה חודשים להרצאה הזו עד שידעתי לצטט ממנה גם באמצע הלילה לו היו מעירים אותי. בהרצאה, אני פונה אל הכותבים בקהל, אלה שחולמים להוציא ספר ואומרת להם: 'הוצאתם ספר? שלחתם אותו לקורא