בקומה התחתונה בבניין בו גרנו, גרו השכנים הרומנים. 'רומנישטע' הייתה אמא שלי אומרת. אי אז בשנות ה- 70, כך כינו אנשים. הפרסי מהשוק, הגרוזיני והתימנייה הנחמדה. 'אמא', הייתי אומרת לה בחלחלה, 'לא מכנים ככה אנשים, יש להם שמות'. 'מה את רוצה?' הייתה אמא שלי מנערת את ידי וקושרת שוב את הסינור שהיה תמיד על מותניה, 'הוא פרסי, הוא גרוזיני והתימנייה מלמעלה נחמדה ותפסיקי לחנך אותי כל הזמן. ' היא הייתה תופרת נפלאה, השכנה דוברת הרומנית מקומת הקרקע. חוברות BURDA היו מונחות בכל פינה. סיכות, מחטי