את השירים אהבתי. מהצפירה, תוכניות הטלוויזיה, השלדים בכותונות הפסים שהיו מופיעים בחלומות הלילה שלי- פחדתי. אבל את השירים אהבתי. השירים העבריים האלה שנוגנו ביום הזה והמשיכו גם בשבוע שלאחר מכן ביום הזיכרון לחללי צה"ל. נמשכתי אליהם. אל המילים: העיירה. מוטל בן פייסי החזן. דמיינתי אותם את מוטל'ה, וטופה'לה טו טו ריטו ואת חוה'לה בתו של כנר על הגג שעולה על העגלה ועוזבת את ביתה הוריה ודתה כדי ללכת אחרי האהבה. כל כך רחוקות ממני הדמויות האלה, בשמות הגלותיים, ברגליהם המבוססות בשלג, בכפרים