'ליושינקה, ליושניקה, הו, היכן את ליושניקה', נשמע קולה הצרוד של אמי נישא ברחבי הבית. 'את לא יודעת לשיר' צעקנו לה. תמיד צעקנו בבית. מחדר לחדר, בתוך החדר עצמו, מקצה הסלון לקצה השני. צעקנו, בווליום גבוה שחס וחלילה מישהו לא ישמע. בית תוסס וחי מלא בצעקות עד ששמעו מכל המרפסות. 'אז מה?' היא צעקה בחזרה, מנסה להתגבר על הרעש של שואב האבק הידני שלכלך יותר מאשר ניקה, 'גם ליפה ירקוני לא היה קול והיא עשתה מזה קריירה. שקו לי!'. החודש ימלאו 7 שנים למותה של אמי. היו לה הרבה כישרונות לאמי, שהי