הוֹרֵי נְיָר מְרַשרְשים בָּרוּחַ

בתוך משולש קרטון, על המדף העליון בספרייה שלי מרוכזות תעודות שונות.

תעודות סוף שנה של בנותיי מבית הספר היסודי והתיכון.

תעודת התואר הראשון שלי במגמה לתורת הספרות הכללית מאוניברסיטת תל אביב ותעודות הסמכה שלי מימיי כסוכנת נסיעות.

תעודות שקיבלתי בסיומן של סדנאות וימי עיון בהם השתתפתי.

יש תעודות הערכה ותעודות הצטיינות.

כשאני מדפדפת בקרטון, מוציאה את התעודות בזו אחר זו, עובר מסלול שלם של מערכת החינוך תחת אצבעותיי.

הנה חתימת כפות ידיה של בתי מהגן.

אני מדמיינת אותה משקיעה את ידיה הקטנות בתוך צבע, נהנית מהמגע הקריר והדביק, מניעה את אצבעותיה, מרימה אותן אל מול האור ועושה בהן צורות ואחר כך מתכופפת מלוא גופה הקטן ומצמידה אותן אל דף הנייר וכשהיא מתרוממת, נשארות טביעותיה הייחודיות על הדף הלבן.

הנה תעודה שהצחיקה אותי אז ומעלה חיוך על פניי גם היום, תעודת 'בוגרת אסלה'.

אני נזכרת בתקופת הגמילה של בנותיי מהטיטולים ואיך המשפט 'אף אחד לא הולך לצבא עם טיטולים' נראה לי אז כמו משהו דמיוני, והילדות שלי אולי יהיו החיילות הראשונות בצה"ל שבתוך הקיטבג, בין גופיות חמות לגרביים תרמיות תארוז להן אמא גם שקית עם חיתולי האגיס.

גם את זה עברנו. היה לא קל, רטוב ומורט עצבים, נצמדנו לנפתלי ולסיר הסירים ונגמלנו.

כשאני נכנסת לחדרו של רופא כלשהו ואת הקיר מעטרות תעודות שונות, אני תמיד קוראת את האותיות המסולסלות באדום וזהב ומדמיינת איך הרופא הרציני הזה שיושב מולי, היה סטודנט צעיר באוניברסיטה באיטליה, או בהונגריה, או באוסטרליה והעולם כולו היה פתוח בפניו.

איך רץ במדרגות כדי להספיק לשיעור. איך התאהב בסטודנטית היפה שישבה שורה אחת מתחתיו, איך למדו יחד למבחנים, שותים עשרות כוסות קפה כדי להישאר ערים, נרדמים בבגדיהם, חולמים על נוסחאות, שמות מפרקים בגוף האדם וכשלומדים על תפקוד הלב, יודעים שהוא לא רק מכונה.

על קיר החדר של אייב, בן ה-98, אביו של בן זוגי, המתגורר אצלנו בבית הסיעודי בקיבוץ, תלינו תעודה ועליה חתומים כל נגני התזמורת הפילהרמונית, אותה ניהל כ-30 שנה. שמו של זובין מהטה לצד שמות חברי התזמורת.

30 שנים של צלילים, מוזיקה ומסעות בעולם.

השבוע סיפרתי לרופא השיניים הטוב שטיפל בו על עברו והוא נד בראשו בהערכה, הניח את ידו על כתפו של האיש הזקן ודמעות עלו בעיניי.

בכל פעם שאני מחליטה לעשות סדר, אני שואלת את עצמי לשם מה אני שומרת את כל התעודות האלה? מה כבר יש לעשות איתן?

הן הרי לא מעידות על הידע שצברתי במהלך השנים, או על אהבתי לספרים ולכתיבה. אין בחתימת אצבעותיה של בתי ללמד על כך שתגדל להיות נגנית גיטרה בס, למשל.

ולא היתה שום אפשרות לדעת שבתי הבכורה תלמד בפקולטה להנדסת מכונות.

ובכל זאת.

אלה סימני דרך.

פירורי לחם המפוזרים מגיל הילדות ועד האוניברסיטה, כמו ביער גדול של ידע והסמכה.

Nicolas barbier garreau www.unsplash.com

בסיום הסדנאות שלי אני מחלקת תעודות.

זהו תמיד מעמד מרגש וגם נשים המבוגרות ממני לעיתים ב-20 שנה, מתרגשות מאד.

אני מברכת את תלמידותיי בשפע מילים.

תעודה וחיבוק.

תמונה.

והן סיפרו לי שתלו את התעודה אצלן בחדר העבודה.

כשאדם מסיים את חייו מקבלים קרוביו תעודת פטירה.

הסתיימו החיים.

תמו ונחתמו.

יש גושפנקה שהאיש או האישה שהיו נוכחים כל כך בחייהם אינם עוד.

אי אפשר לערער על כך, עובדה, יש תעודה.

אגי משעול נפרדת מהוריה בספר השירה הנהדר 'נרות נץ-החלב, פרידה מהורים'.

שירים קטנים ועדינים.

תך אל תך. אות אל אות.

כמו ילדה הנותנת יד לאמא ויד לאבא והם צוחקים בכל פה ומכל הלב וקוראים: 'אחת, שתיים ושאאאלוש!' ומקפיצים את ילדם אל על באהבה גדולה. ועכשיו, כשהם אינם, כשמסתלקים השניים, היא אוחזת בכל יד את תעודת הפטירה של אמא ואבא והם מרשרשים ברוח.

שבת נעימה ומלאה בשפע מילים,

שלכן, יעל

מתוך נֵרוֹת נֵץ - הֶחָלָב

פְּרִידָה מֵהוֹרִים

אגי משעול

הַטֶּקֶס הָיָה צָנוּעַ:

פקידת מִשְׂרַד הַפָּנִים הוֹשִׁיטָה לִי

אֶת תְּעוּדַת הַפְּטִירָה שֶׁלָּךְ. אַתְּ

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה לָךְ שׁוּם תְּעוּדָה

זָכִית פתאם בִּתְעוּדַת פְּטִירָה

יָפָה, עִם סֵמֶל הַמְּדִינָה

כְּאִלּוּ הִצְטַיַּנְתְּ מאד בַּמַּשֶּׁהוּ

וְעָמַדְתְּ בְּכָל הַדְּרִישׁוֹת.

הִיא שָׁאֲלָה אִם אֲנִי רוֹצֶה גַּם לְעַדְכֵּן

(כָּךְ אָמְרָה) אֶת תְּעוּדַת הַפְּטִירָה שֶׁל אָבִי.

אַחַר כָּךְ הִנִּיחָה אוֹתָן זוֹ לְצָד זוֹ

כִּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת תוֹאֲמוֹת

וְלָחֲצָה עַל פַּעֲמוֹן חַשְׁמַלִּי.

יָרַדְתִּי לִרְחוֹב וְהִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ

כְּמוֹ יַלְדָּה

קְטַנָּה

שֶׁמַּחֲזִיקָה יָדַיִם לְהוֹרֵי נְיָר

מְרַשְׁרְשִׁים בָּרוּחַ.

אגי משעול (נולדה ב-20 באוקטובר 1946) היא משוררת ישראלית, בת למשפחה יהודית מטרנסילבניה.

ב-2014 קיבלה משעול תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב, "על היותה אחת המשוררות הבולטות והאהובות בישראל; על תרומתה האדירה להעשרת התרבות הישראלית; ועל הסיפורת הכנה פרי עטה, המתארת את המצב האנושי ואת החיים תוך שהיא מטביעה בקורא חותם רגשי בל יימחה".

#תעודות #תוארראשון #גןילדים #האגיס #תעודתפטירה #אגימשעול #נרותנץהחלב #פרידה #הורים