• יעל כרמי

לְהַעֲבִיר אוֹתִי עוֹד סַף


בכל חודש היתה אמא שלי מזמינה רופא הביתה.

הרופא היה מגיע עם תיק הרופאים שלו, נכנס לחדר נעוריי הקטן, שם יד חמה ומנחמת על הבטן הכואבת, לפעמים גם על המצח ואומר: 'עוד מעט יהיה טוב והכאב יעבור' שולף זריקה, וכשהחומר היה מתחיל להשפיע ושקעתי לתוך שינה חזקה. כשהתעוררתי, חזרתי לעצמי.

את המחזור הראשון קיבלתי בגיל 11 והוא הפך לסיוט של חיי.

בכל חודש הייתי הופכת לכדור מקופל מכאבים עזים לכמה ימים.

אני זוכרת ששכבתי במיטה והתפללתי שמישהו ייקח ממני את הכאב הנורא שחתך את בטני וגבי ולא נתן מנוח במשך שעות.

מה צריך אדם חולה?

שקט. שיעזבו אותו לנפשו.

אבל שגם לא יעזבו ויתעניינו בשלומו.

שישימו יד על המצח ויגישו תה.

וגם לא יבלבלו את המוח ויגידו שצריך לשתות, וגם יעזרו לשתות עם כפית, אם צריך.

שיגישו לו טוסט חם מרוח בחמאה וקצת ריבה, וגם לא ישאלו אם הוא רעב.

שיכסו אותו בעוד שמיכה, וגם ידליקו מזגן כי חם נורא.

שירחמו עליו, אבל שלא ידברו עם השכנה בדלת ליד ויגידו: 'כן, זה הימים האלה בחודש'.

Jonatan Pielmayer www.unsplash.com

אחר כך כבר באו הגלולות לעזרתי והשפעתן הייתה קסומה, כאילו עברו כל הכאבים לארץ אחרת, רחוקה ונסגרו מאחורי דלת בריח כבדה נעולה במנעול כבד ונשאר מהם רק זיכרון עמום של אמא עומדת בדלת, מנגבת את ידיה במגבת מטבח וגם מגישה לרופא כוס תה.

'כאן לא מקיאים, אין איפה, השירותים בשיפוץ' אמרה לי חמותי, כשבאתי לשכב אצלה בחודשי ההריון הראשונים שלי עם בתי הבכורה ולא הפסקתי להקיא.

ביום ובלילה, בצהריים ולפנות בוקר.

הבית עבר שיפוץ ולי סידרו מיטה במרפסת.

תחתיי נפרשה כל חדרה, עיר ילדותי, מכוניות ואוטובוסים, ילדים בדרך לבית הספר ואני שכבתי על המיטה, מישהו כיסה אותי בשמיכה וכשהתעוררתי, הגישו לי סנדביץ עם גבינה מלוחה וזיתים שחורים שהיה הסנדביץ' הכי טעים בעולם ופתאום נעלמה הבחילה.

עפה לה מהמרפסת לענן רחוק.

ההסבר המדעי יהיה, כמובן, שעברתי את שלושת החודשים הראשונים, אבל אני יודעת שיש הסבר טוב הרבה יותר: חמותי האהובה, ידיה הטובות, הסנדביץ' שהכינה והמיטה במרפסת.

לפני כמה שנים נסענו לתל אביב להחליף כסא גלגלים לאביו הזקן של בן זוגי. המחלה התחילה להזדחל בשעות הערב אבל תל אביב, והשוק והנסיעה שלא רציתי לוותר עליה 'יהיה בסדר' אמרתי לעצמי.

בדרך כבר הלכתי וקמלתי. לא הגענו לשוק לוינסקי כי אפילו לשבת לא היה לי כח. הסתכלתי על האב ובנו מהצד, כשאישי עוזר לאביו לעלות לאוטו הטרנזיט הגבוה, לרדת ממנו, ואביו אומר לו: 'אני לא יכול' ובנו עונה לו, 'אין דבר שאתה לא יכול' שהוא משפט שאומרים ההורים לילדיהם וברבות השנים התפקידים מתהפכים ואנו הופכים הורים להורינו.

אור אפור האיר על שדירות חן.

אנשים מבוגרים הלכו שעונים על מקלם, לעיתים לבד, לעיתים בזוגות.

אשה אחת, יפה מאד בזקנתה, החזיקה על זרועה הפנויה שמלה, או אולי מעיל שאספה מניקוי יבש.

כשחזרו, כבר ישב האב בכיסא הגלגלים החדש שלו מחייך כילד. 'תתחדש', אמרתי לו ונסענו.

שדירות רוטשילד, תל-אביב, אלבום פרטי

'מה, חמדתי?' שאל האיש שלי, נזהר לא להכביד, או להציק, כמו שראוי לעשות לאדם חולה, שטוב לו בפינה שמצא, מכורבל במעילו, אוחז בבקבוק מים כמו בשארית חייו. 'הייתי צריכה להישאר בבית', הצלחתי להגיד מתוך הבחילה, 'אולי,' הוא ענה, 'אבל אנחנו ביחד וטוב גם ככה'. ודאג למים, לקולה, לתה, ועצר באמצע הדרך כדי שאוכל לרדת מהאוטו ולהתקפל בצד הכביש, הניח יד על מצחי ואסף את שקית ההקאה ובעיקר היה שם כל הזמן. בדרך הביתה, נרדמתי, ראשי על החלון, וכשהתעוררתי, לרגע לא הצלחתי להבין איפה אנחנו. 'תיכף בבית', אמר לי ע. מלטף את ידי כל הזמן, והדליק את הסדין החשמלי כדי שהצמרמורות ייפסקו, וכיסה היטב והלך לסלון לשמור עלי בשנתי. 'אתה יודע', אמרתי לו כשהתעוררתי, 'שאני אוהבת אותך מאד?'

'היום', נישק אותי על מצחי, 'עוד לא אמרת לי, אבל אני יודע, ואת יודעת, שגם אני.'

כמו בשירה היפה של שגית-ארבל אלון מה לעתים אנחנו צריכים אם לא שמישהו יושיט אלינו ידיים, יעביר אותנו עוד סף ויניח יד אחת תומכת במצח.

שבת נעימה ומלאה בבריאות,

שלכם, יעל

בִּגְלַל זֶה - שגית ארבל-אלון

כָּל הַפְּעָמִים בָּן הוֹשַׁטְתָּ שְׁתֵּי יָדַיִם לִפְתֹּחַ לִי דְּלָתוֹת לְהַעֲבִיר אוֹתִי עוֹד סַף לְהָקֵל עַל מַשָּׂאִי לְגָרֵשׁ עֲנָנָה מִפָּנַי בְּלִטּוּף רַךְ לְהַנִּיחַ בַּטּוּחוֹת עַל זְרוֹעִי כְּשֶׁכֻּלִּי סְעָרָה

לֹא דָמּוּ לְיַד הָאַחַת שֶׁהִגַּשְׁתָּ (אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת בְּאֵיזוֹ עִיר זָרָה זֶה הָיָה) לִתְמֹךְ לִי בַּמֵּצַח

שֶׁלֹּא אֶפֹּל כְּשֶׁשּׁוּב וְשׁוּב אֲנִי שׁוֹפֶכֶת לְתוֹךְ אַסְלָה אֶת נִשְׁמָתִּי

ד"ר שגית ארבל-אלון היא רופאת נשים מומחית לאונקולוגיה בבית החולים הדסה, מנהלת מרכז "בת עמי" לטיפול בנפגעי תקיפה מינית ומתנדבת בארגון "רופאים ללא גבולות". זכתה בפרס לידר לשירה מטעם מכון ויצמן. ספר שיריה הראשון, "מחוץ למעגל", ראה אור בהוצאת כרמל ב-2013.

#רופא #זריקה #כאבימחזור #הריון #דרשגיתארבלאלון #שירלשבת

0 צפיות
  • לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 ©