הדרך נפקחת לרוחב – על 'מאחורי כל זה' מאת נירית הלבני

הָלוֹךְ וָשוֹב אֶל יַלְדוּתִי

לָמַדְתִּי לִהְיוֹת לְבִיאָה

הַלַּיְלָה, הַבַּיִת נוֹדֵד

לְהוֹדוֹת עַל הַחֵירוּת בְּתוֹךְ הַבְּיַחַד

ברגע הבודד של אחר הצהריים

חיבוק בין ארבע לשבע

אֲנִי לֹא חָרוּצָה וְאַתָּה לֹא נָקִי

שיינה שיינדל שלי

מסביב לעונות השנה

מַחְסָן של כֵּלִים

נַנִּיחַ כִּי פָּגַשתְּ בְּאִישׁ אַחֵר

אֲנִי עָפָה כְּמוֹ שצָּרִיךְ

שלומי כשלום עמי- חיים גורי ז"ל

לְהַעֲבִיר אוֹתִי עוֹד סַף

בִּתְשוּקָה לַעֲשוֹת כְּבִיסָה

כּוֹס של יַיִן לְיַד כּוֹס הַקָּקָאוֹ

הַדְּבָרִים שאֵינֶנּוּ אוֹמְרִים

לִפְנַי הַכָּאן הַגָּדוֹל

עַד שֶרוֹאִים לִי אֶת הַסָּמֶךְ