האורות כבו והקהל הגדול שמילא וגדש את האולם בקיבוץ הזורע, התיישב וקולה של חווה אלברשטיין, נישא, חזק וצלול ונפלא: 'טווי את הצמר, טווי את היום, טווי את הסבל וה...

על השולחן בחדר העבודה שלי מונחת הערכה גריאטרית שנעשתה השבוע לאבי. אני מתבוננת בה באיבה וגם בפחד. מעבירה אותה מקצה השולחן אל קצהו השני, מנסה להתעלם ממנה, אבל ...

'בכל בוקר, ב- 07:30, אני מתחיל את יום עבודתי' אומר לנו גיל פנטו, ומחווה בידיו על רחבת הרוכלים של שוק הפשפשים ביפו. על המוזיאון הנוסטלגי ועל גיל שמעתי כבר מזמ...

היה ברור שאלך ללמוד ספרות. מה עוד יכולתי ללמוד? אחרי השיעור השני בפיזיקה בתיכון חדרה, אי אז בסוף שנות ה-70, מי סופר, ניגש אלי המורה, גרינברג, ואמר לי: 'אין...

בקומה התחתונה בבניין בו גרנו, גרו השכנים הרומנים. 'רומנישטע' הייתה אמא שלי אומרת. אי אז בשנות ה- 70, כך כינו אנשים. הפרסי מהשוק, הגרוזיני והתימנייה הנחמדה. '...

'איפה מצאת את הע. הזה שלך שאת מדברת עליו כל הזמן?' שואלת אותי אחת המשתתפות בסדנה שלי 'בלוג משלך', 'גם אני רוצה כזה'. כל החדר צוחק, וכולן נשענות קדימה כדי לש...

חיכיתי לשבוע הזה. לשבוע הספר. ברחבת הספרייה בחדרה, עירי, נדלקו אורות ונחשי שולחנות ארוכים ועמוסי ספרים נפרשו. כל הספרים שהיו מסודרים על המדפים בחנות הספרים...

בארבע אחר הצהריים, היו נפתחות דלתות בתי הילדים בכל הקיבוצים, בכל הארץ, והילדים פרצו מהן ורצו לחדר ההורים. השבילים התמלאו בילדים רצים וגם כאלה שרכבו על כתפי ה...

צריך לנקות. אני מסתכלת במשטמה על תלתל אבק מסתחרר מתחת לאחד הכיסאות בפינת האוכל. על הספה בסלון זרוקה שמיכה לא מקופלת שמישהו התכסה בה אתמול, מקל ארטיק מיותם על...

את השירים אהבתי. מהצפירה, תוכניות הטלוויזיה, השלדים בכותונות הפסים שהיו מופיעים בחלומות הלילה שלי- פחדתי. אבל את השירים אהבתי. השירים העבריים האלה שנוגנו ביו...

גדלתי בעיר. כשהייתי ילדה בשיכון רמב"ם בחדרה, הנוף שנשקף מהמרפסת הקטנה היה הדשא הגדול שחיבר בין הבניינים, והלאה משם, היו הפרדסים שמילאו את כל העולם. אחר כך, כ...

נגיד שצריך היה לברוח. שהיתה מתרגשת סכנה. מלחמה. אש. נגיד שהיו נותנים לנו 10 דקות לארוז מהר רק את הדברים החשובים ביותר וללכת. לרוץ. ומאחור היינו משאירים את כל...

בכל שבוע נאספים 8 נשים וגבר אחד בספרייה בנהלל ומאירים זיכרונות בסיפורים קטנים. 'מאירים זיכרונות' כך קראתי לסדנה שלי שנולדה בעקבות 3 מפגשים עם וותיקי עמק חפר ...

'זה חלום חיי' היתה אמא שלי אומרת ועוצמת את עיניה. חלומות חייה היו החל מלאכול שוב ספגטי בגבינה וסוכר כמו שאכלה כשהיתה ילדה, לשיר עם שושנה דמארי 'מתבלבלים ביני...

'שיר הרעות' מושר עכשיו ברדיו ועוד יושר היום. השיר הזה של המשורר והאיש הנפלא חיים גורי שהלך הלילה לעולמו, הוא תמציתו ובמובן מסויים ומלא בגעגוע הוא גם אנחנו. א...

בכל חודש היתה אמא שלי מזמינה רופא הביתה. הרופא היה מגיע עם תיק הרופאים שלו, נכנס לחדר נעוריי הקטן, שם יד חמה ומנחמת על הבטן הכואבת, לפעמים גם על המצח ואומר: ...

'תפתח לי את הדלת, הידיים שלי מלאות כביסה', אני אומרת לאיש שלי. ערב שבת. כבר סיימנו לאכול בחדר האוכל. כבר חיטטנו בארונות למצוא 'משהו', מסתפקים בקוביית חלבה עם...

כשפתחתי את דלת המקפיא ראיתי נטיפים קטנים של קרח שהצטברו. 'מי שכח לסגור את הדלת? שאגתי לחלל הבית ואיש לא ענה. זה קורה לא מעט שאני חוקרת ושואלת מי עשה ומתי ובא...

יש רגעים בהם הנסיעה במכונית, כשאנחנו נוסעים לראות מפלים זורמים בגשם, פריחות בעמק, וסתם לסרט בערב שבת, הרגע בו הנוף חולף בחוץ, הישיבה זה לצד זה, ידו מונחת מדי...

האם גם אתם צורפתם לאחת מקבוצות הזיכרונות הרבות שקמו בפייסבוק? לפני כמה שנים הוזמנתי למסיבת מחזור של בית הספר היסודי 'אחד העם' בחדרה ולא רציתי ללכת. 'מה יש ל...