האורות כבו והקהל הגדול שמילא וגדש את האולם בקיבוץ הזורע, התיישב וקולה של חווה אלברשטיין, נישא, חזק וצלול ונפלא: 'טווי את הצמר, טווי את הי...

על השולחן בחדר העבודה שלי מונחת הערכה גריאטרית שנעשתה השבוע לאבי. אני מתבוננת בה באיבה וגם בפחד. מעבירה אותה מקצה השולחן אל קצהו השני, מנ...

'בכל בוקר, ב- 07:30, אני מתחיל את יום עבודתי' אומר לנו גיל פנטו, ומחווה בידיו על רחבת הרוכלים של שוק הפשפשים ביפו. על המוזיאון הנוסטלגי ו...

היה ברור שאלך ללמוד ספרות. מה עוד יכולתי ללמוד? אחרי השיעור השני בפיזיקה בתיכון חדרה, אי אז בסוף שנות ה-70, מי סופר, ניגש אלי המורה, גר...

בקומה התחתונה בבניין בו גרנו, גרו השכנים הרומנים. 'רומנישטע' הייתה אמא שלי אומרת. אי אז בשנות ה- 70, כך כינו אנשים. הפרסי מהשוק, הגרוזיני...

'איפה מצאת את הע. הזה שלך שאת מדברת עליו כל הזמן?' שואלת אותי אחת המשתתפות בסדנה שלי 'בלוג משלך', 'גם אני רוצה כזה'. כל החדר צוחק, וכולן...

חיכיתי לשבוע הזה. לשבוע הספר. ברחבת הספרייה בחדרה, עירי, נדלקו אורות ונחשי שולחנות ארוכים ועמוסי ספרים נפרשו. כל הספרים שהיו מסודרים על...

בארבע אחר הצהריים, היו נפתחות דלתות בתי הילדים בכל הקיבוצים, בכל הארץ, והילדים פרצו מהן ורצו לחדר ההורים. השבילים התמלאו בילדים רצים וגם ...

צריך לנקות. אני מסתכלת במשטמה על תלתל אבק מסתחרר מתחת לאחד הכיסאות בפינת האוכל. על הספה בסלון זרוקה שמיכה לא מקופלת שמישהו התכסה בה אתמול...

את השירים אהבתי. מהצפירה, תוכניות הטלוויזיה, השלדים בכותונות הפסים שהיו מופיעים בחלומות הלילה שלי- פחדתי. אבל את השירים אהבתי. השירים העב...

גדלתי בעיר. כשהייתי ילדה בשיכון רמב"ם בחדרה, הנוף שנשקף מהמרפסת הקטנה היה הדשא הגדול שחיבר בין הבניינים, והלאה משם, היו הפרדסים שמילאו את...

נגיד שצריך היה לברוח. שהיתה מתרגשת סכנה. מלחמה. אש. נגיד שהיו נותנים לנו 10 דקות לארוז מהר רק את הדברים החשובים ביותר וללכת. לרוץ. ומאחור...

בכל שבוע נאספים 8 נשים וגבר אחד בספרייה בנהלל ומאירים זיכרונות בסיפורים קטנים. 'מאירים זיכרונות' כך קראתי לסדנה שלי שנולדה בעקבות 3 מפגשי...

'זה חלום חיי' היתה אמא שלי אומרת ועוצמת את עיניה. חלומות חייה היו החל מלאכול שוב ספגטי בגבינה וסוכר כמו שאכלה כשהיתה ילדה, לשיר עם שושנה ...

'שיר הרעות' מושר עכשיו ברדיו ועוד יושר היום. השיר הזה של המשורר והאיש הנפלא חיים גורי שהלך הלילה לעולמו, הוא תמציתו ובמובן מסויים ומלא בג...

בכל חודש היתה אמא שלי מזמינה רופא הביתה. הרופא היה מגיע עם תיק הרופאים שלו, נכנס לחדר נעוריי הקטן, שם יד חמה ומנחמת על הבטן הכואבת, לפעמי...

'תפתח לי את הדלת, הידיים שלי מלאות כביסה', אני אומרת לאיש שלי. ערב שבת. כבר סיימנו לאכול בחדר האוכל. כבר חיטטנו בארונות למצוא 'משהו', מסת...

כשפתחתי את דלת המקפיא ראיתי נטיפים קטנים של קרח שהצטברו. 'מי שכח לסגור את הדלת? שאגתי לחלל הבית ואיש לא ענה. זה קורה לא מעט שאני חוקרת וש...

יש רגעים בהם הנסיעה במכונית, כשאנחנו נוסעים לראות מפלים זורמים בגשם, פריחות בעמק, וסתם לסרט בערב שבת, הרגע בו הנוף חולף בחוץ, הישיבה זה ל...

האם גם אתם צורפתם לאחת מקבוצות הזיכרונות הרבות שקמו בפייסבוק? לפני כמה שנים הוזמנתי למסיבת מחזור של בית הספר היסודי 'אחד העם' בחדרה ולא ...