גּוּף שׁוֹקֵעַ בְּשֵׁנָה

אני אוהבת שמיכות.

את שמיכות הפיקה של הקיץ המשאירות סימנים רבועים על הפנים והכתפיים כשקמים משנת צהריים של יום שישי.

את שמיכות עונת המעבר בסוף הקיץ כשמתעוררים מצומררים מצינה פתאומית ויש צורך להתכסות בעוד משהו.

את שמיכת הפוך החורפית השוכנת במהלך החודשים החמים בארגז מתחת למיטה, וכשמגיעה עונתה וכסותה, אנחנו שולפים אותה, מנערים, עומדים זה מול זה, פורשים זרועות למלוא אורכן ומתחילים במלאכת הציפוי.

'את רואה?' אמרה לי אמא שלי, 'מכניסים פינה אל פינה'.

פינה נכנסת לפינה, הציפה נמתחת, השמיכה מוצאת את מקומה הנוח בתוכה, ואם השמיכה היא כזו שמלווה את חייכן הרבה שנים, ריח אבקת הכביסה יתערבב בריח ארגז המצעים וכשנכנסים בלילה למיטה, אפשר להיאנח את אנחת סוף היום.

כשגרתי בגאנה, במערב אפריקה לפני המון שנים, נשביתי בקסמי הבדים האפריקאים. שוק הבדים ענק וכמו בסיפור על עמי ותמי, הזהירו אותי שאם אני נכנסת פנימה, לפזר סימנים ולזכור טוב מאיפה נכנסתי אחרת אלך לאיבוד ולא אוכל לצאת.

כל כך אהבתי את הבדים היפים האלה, וביקשתי שיתפרו לי חליפה מקומית.

כששמעתי שבביתה של אחת הנשים מתקיים חוג לתפירת שמיכות טלאים, נרשמתי.

ריבועים, משולשים, מלבנים ומשושים נגזרו מהבדים המיוחדים האלה, אותם תפרתי לשמיכות, וילונות ושטיחי קיר גדולים.

כשהייתי בהריון עם בתי הבכורה, מעין, במשך תשעה חודשים תפרתי שמיכת בדוגמת משושים.

אני זוכרת איך רכנתי עם הבטן הגדולה על הרצפה, מותחת את הבדים, וכשנולדה, עטפנו אותה בשמיכה, וכך הוצאנו אותה הביתה מבית החולים.

על הספות בסלון שלנו תמיד מונחת איזו שמיכה או שתיים, אפילו קנינו בשבילן ארגז עץ יפה כדי 'שיהיה סדר', ובכל זאת, בבוקר, הן תמיד זרוקות על הספה ואפשר לדעת לפי השמיכה מי הלך לישון אחרון.

איך אתן ישנות?

אני מקפלת רגל אחת בשנתי.

לפעמים מוציאה אותה מחוץ לשמיכה באשמת גל חום לילי.

מצמידה את כף הרגל לקיר כדי שתתקרר ואחר כך מושכת אותה מהר פנימה.

אמא שלי היתה נרדמת עם זרוע על עיניה, כך אני זוכרת אותה ישנה.

כשאני מתעוררת באמצע הלילה מגיעות המחשבות על הלחם והמלח.

על בנותיי.

על חיי.

על הטוב והקושי ויש רגעים בהם השמיכה היא המגן והכיסוי מפני החושך, ואז אני נצמדת לגבו החם של האיש שלי ומיטיבה את השמיכה על כתפו.

הנה שיר נהדר על מחשבות הלילה, על קירבה ועל גוף השוקע בשינה.

שבת נעימה ומלאה בחלומות, בשמיכות ובמחשבות טובות.

שלכן, יעל

אל"ף - בי"ת- ליאור שטרנברג

הַתְחֵל בַּחַיִּים:

הַלֶּחֶם

הַמֶּלַח

הַיְלָדוֹת

הַמַּשְׁכַּנְתָּא

הַיָּרֵחַ

הַנִּבְעָט כְּמוֹ כַּדּוּרֶגֶל זוהֵר

מֵעַל לַגְבָעוֹת

הַנִשְׁקָפוֹת מִן הַמִּרְפֶּסֶת,

אִשְׁתְּךָ הַמְקַפֶּלֶת רֶגֶל אַחַת

בִּשְׁנָתָהּ לְמָשָׁל, נְשִׁימוֹתֶיהָ פִּתְאֹם

קָרוֹב לְאָזְנְךָ לִפְנֵי כַּמָּה לֵילוֹת

כְּשֶׁנִּרְדְּמָה לְפָנֶיךָ, פָּנֶיהָ סְמוּכִים

אֶל שֶׁלְּךָ, אוֹתָם רְגָעִים בְּטֶרֶם

נִרְדַּמְתָּ אַתָּה, הִרְהַרְתָּ

אֱלֹהִים יוֹדֵעַ בְּמָה, זֶה נָמוֹג וְנִשְׁאַרְתָּ

גּוּף שׁוֹקֵעַ בְּשֵׁנָה, חָבוּק

בְּתוֹךְ מַשֶּׁהוּ דַּק

מתוך הספר 'מעט', הוצאת הקיבוץ המאוחד

ליאור שטרנברג

(1967) הוא משורר ומתרגם ישראלי זוכה פרסים. עד כה פרסם חמישה ספרי שירה, האחרון שבהם "טקסי הערב" ראה אור בשנת 2012 בהוצאת הקיבוץ המאוחד - ריתמוס.

- - - - - - - - - - - - - - - -

אהבתן את השיר? יש עוד שירים לשבת, במיוחד בשבילכן.

תגובות, שירים שאתן אוהבות ותרצו לשתף- יתקבלו בשמחה ובתודה.

#שמיכות #שנתצהריים #אפריקה #טלאים #שינה #קיץ #חורף #שמיכתפוך #בדים #ליאורשטרנברג #הוצאתהקיבוץהמאוחד