'לא למדת את זה בבית', זעפה אמי על אחי כשהודיע שהוא צם ביום כיפור כי אשתו צמה.
והוסיפה 'לא עשיתי רע לאף אחד ואני לא צריכה לבקש סליחה, בטח לא לצום בשביל זה'.
ולרגע, חזרה אמי לקן הנוער העובד עם החולצה כחולה והיא עולה על כל העדיים.
ביתינו היה חילוני. נסענו לים בשבתות, הדלקנו אור ואכלנו דברים שאהבנו בלי לשים לב אם יש עליהם תעודת כשרות.
ניסיתי פעם לצום ביום כיפור והחזקתי מעמד כמה שעות ושברתי את הצום של השלוש שעות עם תפוח.
כשבוע לפני החג, חנותו של מתקן האופניים היתה פתוחה הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות.
בעל החנות, איש גדול בבגדי עבודה כחולים שידיו תמיד שחורות מטיפול בפנימיות וגלגלים עבד, תיקן, ניפח שימן וגירז מאות זוגות אופניים.
Chris Lawton www.unsplash.com
עירי חדרה הפכה אחרת ביום כיפור.
שקט ירד על הרחובות.
רק קולו של אופנוע אחרון עוד נשמע.
קצה זנבה של מכונית מעבר לפינה.
ובערב, רחוב הנשיא הארוך המחבר את חדרה מקצה אחד לקצה השני, התמלא במשפחות לבושות בלבן.
כמנהג החג רכבו כולם על אופניים ומי שלא פחד וידע לרכב היטב, ירד את הירידה הגדולה של תנובה כשהרוח שורקת בפניו, בלי להניח את הרגל על הברקסים אפילו פעם אחת.
Louis Lo www.unsplash.com
בשכונה בה גרתי היו כמה בתי כנסת.
ובערב, עם רוח הסתיו שהניעה את הווילונות הגדולים בסלון נשמע אחד הפיוטים היפים שאני אוהבת לזמזם לעצמי מדי פעם:
חטאנו לפניך
רחם עלינו.
יום כיפור מתקשר בתרבות הישראלית גם למלחמה.
הייתי בת 9. גרנו בשיכון רמב"ם, וכשנשמעה האזעקה בצהריי היום ושמות הקודים של היחידות נשמעו ברדיו, ארז אבא שלי תרמיל, לבש את מדי המילואים שלו ויצא למלחמה.
אני זוכרת את אמא שלי עומדת לידי על המדרכה עם אחי על ידיה.
אני זוכרת את התרמיל על גבו של אבי.
אני זוכרת שפחדתי.
אחר כך נהרגו כל כך הרבה חיילים, שבר גדול נשבר בינינו לבין עצמנו ואולי לא התאחה עד היום.
Chris Tafjord www.unsplash.com
אני גרה בקיבוץ. השקט בשבילים הוא שקט של ערב שבת.
האווירה כאן אחרת. שתי בנותיי איתי כאן, וגם אישי האהוב.
יום בו אפשר לחשוב על חרטות גדולות ומעשים קטנים,
לחשוב כמו בשירה היפה של בכל סרלואי מחשבות עמוקות ועוד כמה טפשיות, ולהודות על רגעים של יופי פראי.
הנה קטע וידאו בו מקריאה המשוררת את שירה.
שבת שלום מלאה ביופי וצום קל.
שלכן, באהבה
יעל
ביוגרפיה - בכל סרלואי
לֹּא אֵרְעוּ דְּבָרִים מְיוּחָדִים. דָּבָר מִלְּבַד חֲרָטוֹת גְּדוֹלוֹת וּמַעֲשים קְטַנִּים קוֹרוֹת חַיַּי צָפִים בַּנָּהָר הַגָּדוֹל: הָיִינוּ מְאוּשָּׁרִים מְאֹד וְאוּמְלָלִים מִדַּי לָהַבְתִּי יַעַר בִּשַּׁלְתִּי, אָכַלְתִּי, שטַפְתִּי כֵּלִים. יָדַי קָלְפוּ וְהִתְקַלְּפוּ אֶת הַכְּבִיסוֹת הַס מִלְּהַזְכִּיר: מְלָאכָה הַמְּכַלָּה עַצְמָהּ. הָיוּ בִּי כַּמָּה מַחְשָּׁבוֹת עֲמוּקּוֹת וְכַמָּה טִפְּשיּוֹת לְמַדַּי מִלִּים הִתְעוֹפְפוּ מִמֶּנִּי צִפּוֹרִים מֵתוֹת עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח.
הָיִיתִי לַחֲלוּפִין: אִשָּׁה, יָם, תְּלוּלִית עָפָר, גֵּב וְאֶבֶן בַּמִּדְבָּר. (בְּהַתְאָמָה: אִמָּא טוֹבָה, אִמָּא רָעָה, מְאַהֶבֶת, מְשׁוֹרֶרֶת, אֲבוּדָה). בַּדֶּרֶךְ הָאֵינְסוֹפִית שֶׁרֵאשיתָהּ תְּהוֹם וְאַחֲרִיתָהּ עָפָר רְגָעִים שֶל יֹפִי פְּרָאִי וְעָשָּׁן. אֵם הַדֶּרֶךְ שוֹלַחַת יָד בְּנַפְשי אֲנִי פּוֹשֶטֶת צַוָּארִי לִקְרָאתָהּ אַיִן תַּחַת אַיִן.
בַּכֹּל סֶרְלוּאִי (נולדה: 20 ביוני 1983) היא משוררת, מורה לספרות ומבקרת ספרות.
את שמה בכל נתנו לה הוריה על פי מדרש חז"ל: "בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ".
סרלואי מפרסמת מאמרי דעה וביקורת בעיתונים "מעריב" ו"מקור ראשון", ובכתבי העת 'דעות' ו'פנים'. בשנת 2015 זכתה בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. בשנת תשע"ז זכתה בפרס דוליצקי לשירה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
אהבתן את השיר? יש עוד שירים לשבת, במיוחד בשבילכן.
תגובות, שירים שאתן אוהבות ותרצו לשתף- יתקבלו בשמחה ובתודה.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
בתחילת כל שיעור בסדנאות שלי, אני מקריאה שיר. רגע של הקשבה ושקט המוביל אותנו לכתיבה ויצירה. מוזמנות כולכן להירשם ולהגיע לסדנאות הקרובות.