• יעל כרמי

אבן על אבן- סיפור קצר


היתה לי בבית אהבה. ואם להיות מאד מדויקת, לעמוד עירומה מול ראי גדול ולשייף את קצות העצבים, ואז להוציא בכוח, בעינויים מתוך שפתיים חשוקות את המילה פעם, פעם היתה לי בבית אהבה, כזו שקוראים עליה בספרים, שרואים אותה בסרטים, שני אנשים, גבר ואשה שנפגשו, והתאהבו, וחיו יחד את חייהם, ושיתפו, וילדו, ודיברו, וחיכו זה לזה בקרן רחוב, וטמנו מכתבים וגמדי שוקולד קטנים בתיבת דואר והחזיקו ידיים מתוך שינה, ושילבו רגליים, והאכילו אחד את השני, ושתו רק מכוס אחת, משותפת, ולמשמע הקול של השני בטלפון, פרפר ליבם, החסיר פעימה, ודי. עכשיו די, אמרתי לעצמי, את עוד תעשי תאונה.

Jamez Picard www.unsplash.com

נסעתי במהירות של 130 קמ"ש, ההגה רעד ומשך חזק ימינה. האספלט השחור נבלע מתחתי במהירות, ומהסדק הצר שפתחתי בחלון נכנסה רוח קרה, טובה, מצננת את הלחיים הלוהטות.

מהתיק במושב לידי, הוצאתי בזהירות, ביד אחת, חצי סנדוויץ' עם גבינה טונה והכנסתי את כולו בבת אחת לפה. לא אכלתי כמעט כלום מהצהריים ועכשיו הייתי רעבה מאד. סגרתי את הרדיו המצרצר והמשכתי לדהור. מה הם עושים עכשיו כשאני לא בבית.

כבר כמעט תשע. אורי במיטה עם פיג'מה של דובים, מחזיק ביד אחת מוצץ וביד השנייה בקבוק מים, ממולל את פטמת הבקבוק עד שנרדם. ויונתיק, שרוע על המיטה המבולגנת שלו, בוהה באיזו תוכנית מדע, החדר נראה כמו אחרי פוגרום, חצי גוף עירום, מלטף לעצמו בלי לשים לב את הבטן מגניב מדי פעם יד לתוך התחתונים ומיד מושך בחזרה.

לפעמים, כשהוא עומד במטבח ומכין לעצמו משהו לאכול, אני מתגנבת מאחוריו ומניחה את שתי כפות ידיי על משטח הגב החלק, המשיי, מרגישה איך שרירי השכמות נדרכים פתאום, והוא כבר מתכוון לנער אותי ממנו ואני תופסת את פרקי ידיו, מניחה את הלחי הימנית על כתף אחת עירומה וחמה ולוחשת לו רגע יונתיק. תן רגע לאמא לחבק אותך כמו פעם. והוא כבר בגובה שלי, מבין משהו, מרגיש, אולי גם הוא צריך את החום הרגעי הזה, את הקירבה במטבח באור הניאון, ממשיך לעמוד עם הגב, השרירים רוקדים מתחת לעור, מרפים את הידיים ואני נצמדת, כמעט רוצה להיכנס לתוך העור שפעם היה חלק ממני, גוף בתוך גוף, שואפת את הריח, חם, מלוח, מתאפקת לא ללקק את הצלקת הקטנה שנשארה מהנפילה מהמגלשה לפני כל כך הרבה שנים. ריח של גבינה צהובה וחרדל מתערבב בריח גוף צעיר ואז פתאום הוא מתנער, נו, אמא גמרת כבר למזמז אותי? ואני מדביקה נשיקה באמצע הגב ואומרת לו, יאללה, תכין גם משהו לאמא הזקנה שלך.

Kristy Kravchenko www.unsplash.com

עד לפני שבועיים זו היתה תמונת המשפחה שלי. אבא, אמא ושני בנים. פעם בשבוע אני נוסעת ללמוד באוניברסיטה. ככה אני אומרת להם. הבייביסיטרית מגיעה ברבע לשש ואני חומקת מהבית כדי שאורי לא יבכה, טסה לרכבת, עולה לקומה השנייה, תמיד לקומה השנייה, תמיד בצד שמאל, מניחה במושב לידי תיק גדול ושקית כדי שאף אחד לא יתיישב ומתחילה את היום הוא רק שלי.

וכשהייתי מגיעה הביתה, בדרך כלל קצת אחרי עשר, כדי לא להגזים, לא לעורר חשד, היתה דולקת בסלון מנורת נייר היפנית באור רך, לא מכאיב לעיניים והיה נעים למרות הבלאגן בכל מקום, ואודי היה מרים קצת את הראש מהספה, ואומר לי, היי לייצ'ה, כנראה נרדמתי קצת, איך היה בשיעור שלך. ואני הייתי מתיישבת לידו, מניחה יד על הלחיים שכבר התחילו לדקור ואומרת לו בסדר. היה בסדר. הגעת קצת מאוחר היום הוא אומר לי. כן, אני עונה, הרכבת איחרה היום וגם עצרנו פתאום באמצע הדרך, חיפשו מי שייך לתיק בודד בקרון האמצעי, אני משקרת בלי בעיה. השקר מחליק בטבעיות מהלשון החוצה, תלוי באמצע הסלון אבל רק אני יודעת עליו. רק אני יודעת מאיפה אני באה עכשיו, ושבשקית הפלסטיק שהחזקתי ביד יש בגדים שהחלפתי כדי שלא יזהו שום ריח, ושכל הרשויות התגייסו כדי לעזור לי בשקר הגדול הזה, רשות הרכבות והנמלים, האוניברסיטה על כל שלוחותיה, תחנות הדלק וכרטיס האשראי שלי.

ואז אני מלטפת אותו קצת, מכניסה יד לתוך החולצה מרגישה את שיער החזה, מלפפת אותו על האצבע, מציירת עם היד השנייה קו הגבה שלו, סופרת חריצים שנוספו במשך היום והלב מתכווץ לי. ובבת אחת אני קמה מהספה, כאילו משהו דחוף מאד קרה ותוך כדי הליכה לחדר האמבטיה, אני נושמת עמוק, ומרגישה במקום אחד מאד מסוים בפה טעם לשון אחרת. ואני גוררת את עצמי מעבר לפי כדי שלא יראו. מחדרו של אורי מאירה מנורת גחלילית ומעבר למסדרון, אצל יונתיק, מסתובבים על הקירות בתנועה מעגלית כוכבי לכת, דובה גדולה וקטנה וכוכבים נוצצים על התקרה, הגלקסיה כולה מאירה לי את הדרך לאמבטיה ואני נשענת על הקיר, מפשקת את הרגליים ומוליכה את היד מכנסי הג'ינס, פותחת את הרוכסן ומכניסה אצבע אחת עמוק פנימה, גם לשם הגיעה קצה לשונו ורפרפה כמו פרפר.

Chrristopher Burns www.unsplash.com

אחר כך אני נכנסת לאמבטיה, מורידה לא את הבגדים וזורקת אותם לסל הכביסה הכחול. בראי, מולי, עומדת אישה בוגדת. והמילה הזו, בוגדת, גורמת לי בחילה, ואני מרגישה את כל מיצי הקיבה עולם ואני מקיאה לתוך הכיור פירורי לחם וטונה. ביד אחת אני פותחת זרם מים חזק כדי שלא ישמעו, ומגששת עד שאני מוצאת את מברשת השיניים ובעיניים חצי עצומות אני שמה עליה משחה. כשהמברשת כבר בפה, אני מרגישה שזו לא המברשת שלי ואני יורקת מהר את המשחה, שוטפת שוב ושוב את הפה. במקלחת, מתחת למים הזורמים, אני מעבירה את הספוג על כל המקומות שעד לפני שעתיים לא היו שלי. מקומות שבגדים החליקו מהם, מתלטפים, כמו בהילוך איטי.

מישהו מעמיד אותי במרכז החדר, עיניי עצומות, פותח לא את רוכסן החצאית, מוריד אותה מעל מותניי, גולש איתה על ברכיי, מורה לי להניח יד אחת על כתפו מרים את רגלי הימנית, מתיר את קשר החבלים של הסנדל, מחליק אותו מעל כף רגלי, זיפי ראשו המגולח בכל מקום, עוקצים, צובטים, פי נפער אל פיו, הכל נפער אל פיו, וכשאני מרגישה מסוחררת, ופרפרים מכים בעדינות בכנפיהם ממש בתוך אוזניי, ואני כמעט נופלת, הוא מייצב אותי, ופותח את כפתור החולצה, כפתור ונשיקה נשיקה וכפתור, כל המחשבות שהתערבו בראשי ולא ידעתי מה לעשות בהן, נקראו על ידו אחת לאחת, ובאותם רגעים כל מה שידעתי על עצמי עד אז נעלם. הפכתי אישה אחרת, רחוקה מגופי, מעורי ועם זאת הייתי יותר קרובה לעצמי משהייתי אי פעם.

Aperture Vintage www.unsplash.com

המים החמים הופכים קרים, ואני שומעת את אודי דופק על דלת האמבטיה ושואל לייצ'ה את בסדר, את כבר המון זמן בפנים. ואני סוגרת מהר את המים, מתנגבת בתנועות מהירות, חזקות, לובשת חלוק ישן ויוצאת אליו, אל בעלי. וכשאני מסתכלת בפניו העייפים, בזיפי זקנו ששזורים בצבע לבן, אני יודעת, שכאן, במקום הזה, בדירה הזו, בין הקירות האלה, מצטרפים להם הפרטים הקטנים, אבן לאבן, מלט על טיט ובונים אותי מחדש, משעינים בזהירות קובייה כחולה על קובייה אדומה, ואני נשענת עליו קצת, משקיעה את הראש בצווארו, ממששת בידי את הקיר ומרגישה סדק ואני אומרת לו, אודי, אנחנו צריכים לשפץ.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

מלאכת הכתיבה היא אחת מהמלאכות היפות ביותר שיש. נעסוק בה, נדבר עליה ובעיקר נכתוב בסדנת הכתיבה שלי 'בלוג משלך' המניעה לכתיבה ויצירה בתחומים שונים. מוזמנות כולכן להירשם ולהגיע.

#כתיבה #רומן #בגידה #שיפוץ

143 צפיות
  • לכידה לוגו סלונה 1
  • Facebook Social Icon
  • instagram-1581266_960_720
טל': 052-3716176

כל הזכויות, על האתר ותכניו שמורות ליעל כרמי 2017 ©