'אני לא אוהבת שאתה נוסע, אני אומרת לע. אני יודע, הוא עונה, 'חלק 'מהעבודה'. לא 'כפת לי', אני מתחפרת, ורוקעת ברגליי, ומתחבאת אצלו, בפנוכו של הצוואר, 'אני לא אוהבת שאתה נוסע.' המזוודה שקנינו לפני אחת מהנסיעות כבר עומדת בפינת האוכל.
אני מתבוננת בה באיבה, במשטמה.
מלבנית כזו. תכולה כזו.
אפילו סרט יפה קשרתי לה מרוב שאני שונאת אותה ואוהבת אותו.
בכל מה שאני עושה, מתנגן לי תאריך הנסיעה ותאריך החזרה הרחוק .
כשאני קונה דברי חלב אני מתרכזת בתאריך התפוגה ואומרת לעצמי: 'תודה לאל, זה כבר אחרי שהוא חוזר. '
Charisse Kenion www.unsplash.com
את אחד הפוסטים הראשונים שלי כבלוגרית מתחילה הקדשתי לנוסעים שלי.
הייתי אז סוכנת נסיעות וכל העולם כולו, על כל שדות התעופה היו תחת אצבעותיי.
ידעתי בעל פה שעות טיסה, המראות ונחיתות של חברות תעופה.
העולם שלי היה עשוי ממושבים במעבר וביציאת חירום וקודים מקוצרים של שדות תעופה.
דמיינתי את הלקוחות שלי נוסעים ואת אלה הנשארים כאן, בארץ.
אהבתי למסור את כרטיסי הטיסה ללקוחותיי ותמיד הרגשתי שאני קצת נוסעת איתם.
אהבתי את ההפתעות שהכינו הבעלים לנשותיהם, והנשים לבעליהם.
משביעים אותי לדבר רק איתם, לא לגלות. התייעצו איתי מה ואיך לארוז, האם לספר ממש כמה שעות לפני הטיסה או יום לפני.
הפכתי שותפה לסוד.
דמיינתי לעצמי את הפנים המופתעות, את קריאת ההפתעה, את החיבוק ואת השאלה שאני בוודאי הייתי שואלת לו היו מפתיעים אותי: 'איך ידעת מה לארוז, ולקחת גם את שני הקרמים לשיער?'
Mira Bozhko www.unsplash.com
כשאיש או אישה אהובים נוסעים, העולם קצת מתייתם.
השגרה המבורכת של הליכה לישון יחד בלילה, התכרבלות יקיצה בבוקר, קפה, לטיפה אוהבת ונשיקה על הכתף כשחלפים זה על פני זה במסדרון וטלפונים במשך היום הופכים למשאת לב.
המרחקים נמתחים.
ואנו הנשארים ואלה הנוסעים תלויים על חוטים של געגועים.
'מה להביא לך?' קיבלתי פעם SMS, בטרום עידן הוואטסאפ, משדה"ת בלונדון, שלחתי אותו לדוכן האיפור של MAC, ואחרי כמה דקות הוא התקשר ונתן לי לדבר עם אחת הדיילות ששאלה אותי במבטא אנגלי על סוג העור שלי והגוון, ואמרה לי לבסוף, 'אני מחזירה לך עכשיו את הגבר שלך.'
והרגע הזה, בו מכויילים הלווינים, ותחנות החלל, וגורמי השמיים האלקטרוניים האנאלוגים והדיגיטילים כדי שאפשר יהיה לדבר בנייד, כשאני בניו פארם באור עקיבא, הוא בשדה"ת בלונדון, ודיילת האיפור הלונדונית הזו, שבדרך כלשהי, החזירה לי את הגבר שלי - זכור לי עד היום.
Gabrele Ribeiro www.unsplash.com
'נכון שתתגעגע אלי?' אני חוקרת אותו,
'נכון שבאמצע היום תרגיש שאתה לא יכול בלעדיי, ובאמצע ישיבה אצל הלקוח הזה או ההוא תגיד לו: מצטער, חייב עכשיו, ממש עכשיו להתקשר לחמדתי?' 'נכון', הוא אומר, 'בדיוק ככה, אתגעגע ואתקשר, וחמדתי, ועכשיו תשתקי קצת, ותעזבי את הפייסבוק ובואי קרוב.'
אז הוא נוסע לשישה ימים ביום ראשון, ואני מרגישה קצת גיבורה.
וכשיסתיים השבוע, הוא ואני ננוע בכיוון הנכון, אל האהבה.
שבת נעימה ומלאת חוטי אהבה,
שלכן, יעל
שיר- אדריאן ריץ'
זוֹ לֹא גְּזֵרָה,לֶאֱהֹב מִישֶׁהוּ.
זֶה לֹא הַגּוֹרָל שֶׁל אַף אַחַת.
אֲנַחְנוּ לֹא גִּבּוֹרוֹת. תְּאוּנוֹת קוֹרוֹת.
הֵן קוֹרוֹת בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ כְּמוֹ מְכוֹנִיּוֹת שמִתְנַגְּשׁוֹת.
סְפָרִים שמְשַׁנִּים אוֹתָנוּ, שְׁכוּנוֹת מְגוּרִים.
אֲנַחְנוּ נָעוֹת בַּכִּוּוּן הֲנִכּוּן הַנָּכוֹן ומַגִּיעוֹת אֶל הָאַהֲבָה .
אדריאן ססיל ריץ' הייתה משוררת, תאורטיקנית, פמיניסטית רדיקלית ומנהיגה לסבית. היא נחשבת לאחת המשוררות הנקראות והמשפיעות ביותר במאה ה-20. בשנות השישים זכתה ריץ' בפרס הלאומי לספרות, אבל סירבה לקבל אותו ודרשה להקדיש אותו לכל הנשים השקטות בעולם.
*לא הצלחתי למצוא את שמו של השיר למרות שחיפשתי בהרבה מקורות ולכן רק נתתי לו את הכותרת- שיר.
אהבתן את השיר? יש עוד שירים לשבת, במיוחד בשבילכן.
תגובות, שירים שאתן אוהבות ותרצו לשתף- יתקבלו בשמחה ובתודה.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
אני מזמינה אתכן להירשם ולהגיע לסדנה 'בלוג משלך' בתל אביב. סדנה לכתיבה אישית, ליצירת תוכן וכתיבת בלוג. מפגש ראשון ב- 8.11.17.