עשר הנשים שישבו סביב השולחן בחדר ההנצחה היפה בספרייה בגדרות, חיכו שאסיים לקרוא את השיר כמו בתחילת כל שיעור שלי, כדי שיוכלו להקריא את הטקסטים שלהן.
'התמונות שבאלבום', זה שם השיעור שבחרתי לסדנה 'מאירים זיכרונות'.
כשאבי עבר לדיור מוגן, לקחתי אלי את כל אלבומי התמונות שהיו בבית.
עשרות אלבומים.
מלבניים.
רבועים.
תמונות בחום לבן ושוליהן משוננים.
תמונות מט צבעוניות, מאחורי כל אחת מהן רשם אבי בכתב ידו היפה את התאריך בו צולמו.
עטיפות הפלסטיק של חלק מהאלבומים, מתקלפות.
באלבומים אחרים מפריד נייר משי בין התמונות.
ובתמונות, אנשים שאני מכירה וכאלה שאינני זוכרת או אולי לא הכרתי מעולם.
מטבחים במיטב אופנת הפורמייקה הצבעונית.
ברזים ישנים.
סינרים ומגבות.
סלון, הול ושרפרף.
מרפסת וכסא נוח.
עולמות שלמים של אנשים שהרכיבו את עולמי וחלקם הגדול כבר איננו.
Mr cup Fabien barrel www.unsplash.com
'כתבו טקסט קצר על תמונה משמעותית עבורכן' ביקשתי ממשתתפות הסדנה במטלת הכתיבה ששלחתי אליהן.
ידעתי שהשיעור עומד להיות מרגש אבל לא ידעתי עד כמה.
אחת אחרי השניה הקריאו הנשים את הטקסט שכתבו וגם העבירו את התמונה שהביאו בין כולנו.
בחיל ורעדה אחזנו בתמונות. כאילו אחזנו באוצר ישן ושביר שיש לנהוג בו במשנה זהירות כדי שלא יישבר, שלא ייקרע, שלא ידהה.
ופתאום, נמלא החדר בזיכרונות ומילים שהחיו המשתתפות במילותיהן, וכל אחת מאתנו הפכה לשותפה לרגע אחד בעברה של חברתה.
תמונת ילדה על השביל עם קוקיות, ועד כמה ילדיה של אותה ילדה שבגרה והפכה לאם דומים לה ומשתקפים בפניה.
קופסת תמונות ישנה שנפתחה על ידי ילדה שחזרה לגור בבית אמה אחרי 5 שנים שלא ראתה אותה.
אם שכולה המדברת דרך הכתיבה עם בנה היפה שנהרג, וכשהקריאה את געגועיה אליו ושאלה שאלות שכבר לא ניתן לקבל עליהן תשובות, בכינו כולנו והעברנו חבילת טישיו מאחת לשניה.
ותמונת פג קטן ומקומט שגדל להיות גבר לתפארת והנה הוא בתמונה של שלושה דורות.
רגע אחד של שחור ולבן, משפחת מהגרים על ספה, ומתוך התמונה עולות שתי שפות, צרפתית ועברית והן נשזרות זו בזו.
לינה של אחיות בביתן של סבתושה וזיידה, זכרון הסדינים הקרירים והמעומלנים הפוגש את הגוף הצעיר והקופצני וגורם לו להירגע ולהרגיש בטוח.
Karen Maes www.unsplash.com
ילדה המתגעגעת ל'גן שרה' וצוהלת בכל שבת כשמלבישים אותה בחצאית החדשה השמורה רק לימי חג ושבת.
אבא על הטרקטור, בשדה, ידיו ידי איכר חזקות ומיובלות, עולה לרגע מהשדה כדי לשמוע שנולדה לו בת, וחוזר לעבודתו.
וסבא זלמן הטוב שהיה רשום בשלוש ספריות והקריא לנכדתו סיפורים לפני השינה.
התמונות עברו מיד ליד, והנשים, המכירות זו את זו, את ההורים, הסבים והסבתות, את הצרכניה, את התינוקות שנולדו ובגרו בינתיים, את הנשים הצעירות שהפכו לאמהות וסבתות, צהלו כילדות.
החדר התמלא בצחוקים רמים, במשפטים כמו: 'את זוכרת ש', 'היינו הולכות יחד' 'אני זוכרת את אמא שלך', ולו היה עומד צלם בחדר יכול היה לצלם נשים צעירות ומבוגרות, בשיער כהה ומאפיר, בפנים חלקות ובקמטי גיל מחזיקות בידיהן את ילדותן.
את נערותן.
מחבקות שוב את ההורים ומרגישות את חום חיבוקם.
דרך התמונות.
Priscilla du preez www.unsplash.com
זה היה אחד השיעורים היפים שהעברתי וההתרגשות המשיכה ללוות אותי גם בדרך הביתה וגם למחרת. ועוד ידעתי, שבקרוב, תהיה סדנה כזו שאקרא לה 'התמונות שבאלבום' ונשים וגברים יישבו מסביב לשולחן, ויכתבו בהשראת התמונה שהביאו מהבית. מהאלבומים הפרטיים.
עשו לעצמכם תרגיל. הוציאו מאחד האלבומים תמונה כזו של פעם וכתבו עליה.
התעכבו על הפרטים. על הלבוש, על המבט, על הידיים, על הריהוט ותנו לתמונה לשמש לכם כהשראה לכתיבה.
ספרו סיפור.
כתבו מה אומרות הדמויות זו לזו.
התיאור יעבור אלינו, הקוראים וברגעי הקריאה נרגיש כאילו אנחנו שם, במעמד הצילום.
השיר היפה הזה של אורין רוזנר הוא סוג של תמונה.
יש בו ילדות וזמן אחר, אור דולק באמבטיה, אור וסוכר, גוף וגשם ובעיקר יש בו הרבה אהבה.
שבת נעימה ומלאה בתמונות ואלבומים,
שלכן, יעל
יש לאהוב
אורין רוזנר
יֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי שֶׁבַּיַּלְדוּת
לִמַּדְנוּ עַצְמֵנוּ לְדַבֵּר עִם זָרִים
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מֵהֶם לוֹמַר אֶת הַשָּׁעָה
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ זְמַן
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי שֶׁהָיָה זְמַן אַחֵר
שֶׁבּוֹ מִישֶׁהוּ אָהַב אוֹתָנוּ
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִשּׁוּם אָרְכּוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
וּבְעִקָּר מִשּׁוּם עָמְקוֹ
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן אָנוּ מַשְׁאִירִים
אֶת הָאוֹר דּוֹלֵק בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי בְּדִידוּת הַצַּוָּאר
מִשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ רְחוֹקִים אֲפִלּוּ מִגּוּפֵנוּ
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם וּמִפְּנֵי הַזִּקְנָה
שֶׁלְּאַט מְפוֹרֶרֶת אֶת הַגּוּף לְסֻכָּר
וְיֵשׁ לֶאֱהֹב
מִשּׁוּם הַהִתְעוֹרְרוּת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
וְהָאוֹר מִן הַמִּסְדְּרוֹן
וְהַשָּׁעָה שֶׁעוֹדֶנָּה בִּלְתִּי יְדוּעָה.
אורין רוזנר, בת 26, מסיימת תואר ראשון בהיסטוריה ובפסיכולוגיה ועובדת בתקשורת.