בכל שבוע נאספים 8 נשים וגבר אחד בספרייה בנהלל ומאירים זיכרונות בסיפורים קטנים.
'מאירים זיכרונות' כך קראתי לסדנה שלי שנולדה בעקבות 3 מפגשים עם וותיקי עמק חפר ובה שמעתי סיפורים על ילדות של פעם.
על הליכה ברגליים יחפות בחול, על הדגים שהכינה אמה של רותי כל יום שישי ואיך עד היום היא מנסה שוב ושוב לשחזר את הטעם ולא מצליחה, וכל השומעים הנהנו בראשם ומצמצו בשפתיהם כמנסים להתחקות אחר הטעם האבוד, ונזכרו כל אחד במטבחו, באימו העומדת ליד הכיריים, בידיה המגלגלות את הקציצות, 'תנועות ידיים שגם אם אנסה לא אצליח לחקות אותן', אמרה רותי, ועוד סיפרה על הסוד של טלטול עדין של הסיר, ימינה ושמאלה,למעלה ולמטה.
ויהודה, גבר בן 80+ שכל כך התרגש להקריא מכתב שכתב לאמו במלאת 50 שנה למותה עד שידיו שאחזו בנייר שעליו כתב בכתב יד יפה ומסודר, רעדו.
'זה בעלי', אמרה מרגלית וחיבקה בחום את האיש שישב לידה, 'אני עושה כל מה שהיא אומרת לי כבר יותר מ- 50 שנה' וצחקנו בקול רם על כך שגילה ואימץ את הסוד לחיים זוגיים טובים ומאושרים.
'הייתי חזק וזריז' סיפר השבוע עלי דרומי מנהלל, ממשתתפי הסדנה, 'עליתי לצמרות וענפים ובאחת הפעמים אחזה ידי בנחש במקום בענף'. ועוד הוסיף עלי וסיפר על ילד חדש וממושקף שהגיע לגור במושב, מאיר שמו, וכולנו קפצנו 'מאיר שלו', וגם על סבא שלו, סבא יוסף, שרץ הביתה והביא רובה דו קני ושני כדורי ציד, למרות רוחה של סבתא כדי לחסל את הנחש.
הסיפור היה נפלא, וכולנו הרגשנו כאילו עמדנו אנחנו אז, בנהלל של פעם, יחד עם חבורת ילדים במכנסיים קצרים מתחת לברושים של השכן, וגם אנחנו מסתכלים בפליאה ובהערצה בסבא וברובה ושומעים את קול הנפץ הגדול שהשמיע כשירה בנחש והולכים אחריו בשיירה כמו אחרי קוסם המוליך ילדים לצליל חלילו.
כשחזרתי הביתה מהסדנה מלאת התרגשות מהסיפורים שסיפרו וכתבו המשתתפים בה, כל אחד על משפחתו, על מטבחו, על ריחותיו וטעמיו של בית ילדותו, פתחתי את הספר 'בעיקר על אהבה' מאת מאיר שלו.
זה ספר נפלא, כדאי לכם לקרוא אותו ולשמור אותו בספריית ביתכם, הוא ישמש אתכם במהלך השנים ויגרום לכם לעונג בקריאה שנייה, שלישית ורביעית.
בספר מספר מאיר שלו את סיפור הפגישה של הוריו שנפגשו בראשונה בגלל גשם.
אמא שלו רצה להסתתר מפני הגשם בדירה של בחור אחד שהפך להיות בעלה ואביו של מאיר שלו, הסופר יצחק שלו.
'הגשם הזה ירד בסיפורי המשפחה שלנו', מספר מאיר שלו ופעם בסוף הסיפור העיר אבא שלו: 'אז מה, ילדים, אם הגשם ההוא לא היה יורד, אמא ואני לא היינו נפגשים, ואתם לא הייתם נולדים.'
ובאמת, מה היה קורה אילו לא נפגשו הורינו?
אילו לא התאהבו והתחילו את חייהם המשותפים יחד והביאו אותנו לעולם?
'אחח, פילי מיסעור' הייתה נאנחת אמא שלי בכל פעם שנסענו לטייל בצפון ועברנו ליד קיבוץ יסעור ובמהלך השנים, אחי ואני הפכנו את 'פילי מיסעור' לבדיחה והיינו מציקים לה: 'נו, אמא, מה עם פילי מיסעור?'
ופעם, באחד מספרי השירה שלקחתי מבית הוריי, 'אשר אהבנו' מאת נתן יונתן מצאתי הקדשה:
לשולה!
'אשר אהבנו'.
לזכר החדר ביסעור
פילי
פורים תשי"ז
תשי"ז היא שנת 1956, אמא שלי היתה אז בת 19, יפה וגבוהה ופילי, אינני יודעת איך נראה אבל אני נהנית לדמיין שהיה גבוה ובעל בלורית ושניהם אהבו עד מאד אז, בחדר ההוא ביסעור.
אני חושבת שאנחנו לא באמת מכירים את הורינו. לא תמיד.
הם ההורים שלנו, ודאגו שיהיו לנו חם וטוב שלא יחסר אוכל על השולחן.
אהבו אותנו וגערו בנו, ועבדו והיו עייפים,
נסעו איתנו לטיולים, והתכופפו להריח פרח, וישבו איתנו מתחת לשמשייה על חוף הים בקיץ והדקו אל גופינו שמיכה בחורף, אבל בכל מה שנוגע לאהבות נעורים, או אהבות קודמות לפני שהתחתנו זה עם זו, לא תמיד אנחנו יודעים את כל הסיפורים ואני חושבת שההורים והסבים שלנו שייכים לדור כזה שגם לא תמיד סיפר.
אנחנו מספרים וכותבים ומפרסמים ומנהלים בלוגים ופורשים את חיינו ברשתות.
כשמתאהבים, כשמתחתנים, כשנפרדים, כשמתים.
הרשת האינטרנטית מקרבת ונותנת לנו להיכנס לחייהם של אחרים ואנו מזמינים גם אחרים להיכנס ולהכיר את חיינו באמצעותה.
וייתכן, כמו שכותב יצחק שלו בשירו הנהדר 'נניח כי' שהכל היה שונה, והיה איש אחר, וגשם שירד במקום אחר וכל מסלולי החיים היו אחרים ושונים.
וכמה טוב שירד אז גשם, ואמו של מאיר שלו נסה אל חום חדרו של אביו, לחת שיער ורטובת אדרת, ואנחנו קיבלנו סיפור אהבה כזה ושיר כזה.
שבת נעימה ומלאה באהבות,
שלכן, יעל
נַנִּיחַ כִּי / יצחק שלו
נַנִּיחַ כִּי פָּגַשְׁתְּ בְּאִישׁ אַחֵר נַנִּיחַ כִּי מָצָאתִי לִי אַחֶרֶת, הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה. בִּתִּי אוּלַי יָפָה הָיְתָה יוֹתֵר אוֹ מְכֹעֶרֶת.
הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה לוּ אַךְ בַּיּוֹם שֶׁל רוּחַ עַז וַעֲנָנָה קוֹדֶרֶת לֹא נַסְתְּ אֶל חֹם חַדְרִי מֵרְחוֹב גָּשׁוּם לַחַת שֵׂעָר ורְטֻבַת אַדֶּרֶת. נַנִּיחַ כִּי אוֹתָהּ עֲנֶנֶת לֹא שֻׁלְחָה בָּעִיר וְלֹא הָיְתָה מַמְּטֱּרֱת
''נניח כי'' / יצחק שלו מתוך קובץ השירים ''שמלת הריון'', 1972
יצחק שלו (5 ביולי 1918, כ"ה בתמוז תרע"ח - 13 ביולי 1992, יב בתמוז תשנ"ב) היה משורר, סופר ומסאי ישראלי.
אני מזמינה אתכם לסדנה שלי 'על אהבה ואוכל ובלוג משלך' , סדנה מרוכזת בת 3 שעות מלאה בידע, רגש, הומור ונוסטלגיה:
25.2.18 - בזכרון יעקב - הסדנה מלאה.
11.3.18 - ברמת גן - 17:30 - 20:30.
19.3.18 - בסטודיו יפהפה באמירים - 10:00 - 13:00.
כל הפרטים אצלי, מוזמנות ומוזמנים להתקשר: 052-3716176
yaelikarmi@gmail.com