תראי מה קניתי אצל הפרסי, הייתה חוזרת אמא שלי מהשוק עם כל מיני דברים שלא צריך. לפרסי יש עד היום חנות לכלי בית בסמטה של השוק. בחנות שלו לא שמעו עד היום על גולף אנד קו, פוקס הום והום סנטר. בעיר היו פסג’ וסמטה, המבורגר ווימפי, חזיות חנה ואדית ולמוכרים קראו הפרסי, הגרוזיני והתימנייה הנחמדה.
אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר, ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה.
קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר.
לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר. פוליצר היו הרמי לוי של חדרה. השופרסל. הקואופ. קדמו להם המכולת של יוכלמן ברחוב הנשיא, והמכולת של מרקו ברחוב רמבם.
את לא זוכרת את מרקו מהמכולת? שואלת אותי מיריתי. אנחנו מכירות מגיל 0. מהדשא של השיכון. מרקו לבש תמיד חלוק אפור וכובע גרב על הראש, וקנינו אצלו 100 גרם נקניק, 100 גרם גבינה צהובה ושני שוקו. את הנקניק והגבינה, הוא היה פורס באותה מכונה. ידנית.
אנחנו שואגות מצחוק בטלפון, נזכרות בעוד ועוד שמות, אנשים ופרצופים.
בחדרה, עיר הולדתי אין רחובות. זאת אומרת יש, בטח שיש, רוטשילד, הרצל, אחד העם, הרב קוק, שאר ישוב וכל השאר, אבל חדרתים אמיתיים, כאלה שייבשו ביצות ולחמו בקדחת, מדברים בקודים.
תראי מה קניתי אצל הפרסי, הייתה חוזרת אמא שלי מהשוק עם כל מיני דברים שלא צריך. לפרסי יש עד היום חנות לכלי בית בסמטה של השוק. בחנות שלו לא שמעו עד היום על גולף אנד קו, פוקס הום והום סנטר. מחוץ לחנות מסודרים קומקומים, מחבתות וכסאות פלסטיק קטנים, ובפנים, בתוך החנות, וואזות עם שושנים, שעוני קוקייה קטנים, קומקומים שעוד שורקים, וכל סוגי הצלוחיות שרק אפשר להעלות על הדעת.
לאנשים לא היו שמות. הם שויכו לעדות מהם באו, הפרסי, הגרוזיני, התימנייה הנחמדה.
זה לא יפה, הייתי אומרת לאמא שלי, מה לא יפה, מה את מקשקשת!! ככה כולם קוראים להם!!
אני הולכת ברחובות עירי. חנה מחנות החזיות, עומדת בשמש ומנסה להתחמם. בחלון הראווה מאחוריה תלוי אותו חלוק קטיפה בצבע בורדו, ואותה חזייה בצבע גוף. בחנות שלה ושל אדית קורצ'ק, קנינו כולנו את החזיות הראשונות שלנו. הן היו סוקרות אותנו במבט השמור לכאלה שכבר ראו, מיששו ומדדו הכל, שלפו חזייה מאחת הקופסאות, קבעו מה יתאים לנו ושלחו אותנו מאחורי הוילון.
על גוף צעיר ורזה היינו משחילות זרוע אחת ושנייה וטראח!! הוילון היה נפתח וחנה או אדית עמדו בפתח, כשאנחנו ניסינו להסתתר מעצמנו, מה את מתביישת, בובהל'ה, לכולנו יש אותו דבר, תני, אני אסדר לך, והיו דוחפות יד, מותחות, מושכות, מעמידות ופוסקות – 70 B !!
בהמשך היה המשביר הישן, למעלה, בסוף השוק היה השקם הישן, בדרך אליו בסמטה הייתה חנות TOPPER, ואת הג'ינס שלהם, בגיזרה הגבוהה, שאמא קנתה לי, לבשתי ימים.
זרקי איזה סווצ'ר, אומר לי ע. כשאנחנו קמים בבוקר, ממאנים לצאת מהפוך החם, לקור המצמרר בחוץ. אני שולחת יד לארון, מפשפשת ושולפת סווצ'ר ורוד של TOPPER בן 40. אתה לובש נוסטלגיה, אני אומרת לו, כשהוא יורד למזרן לתרגילי הבוקר שלו.
תקליטים קנינו אצל האחים רפפורט, האח והאחות רפפורט, שאמרו עליהם בשקט שלא נשמע, שהם חיים כמו בעל ואשה. בחלון הראווה שלהם, היו בובות כחולות ואדומות שהסתובבו על ציר ובכל פעם שהכחולה פגשה באדומה, הם התנשקו. כלי כתיבה אצל שלי לייבה ליד אגד, פוסטרים קנינו בפופ-רון, נעלי המגפר אצל קרולה, וכדורסל אצל ארצי שתמיד התחיל עם כל הבנות,ראינו סרטים בקולנוע 'גן זוהר' שבקיץ נפתח גגו הגדול והפך לקולנוע פתוח, ובמקומו עומד היום כלבו סטוק מרקט, ובדרך הביתה קנינו עוגת סברינה בקונדיטוריית חרמון. אבל המבורגר ווימפי קנינו רק פעם בשנה, ביום העצמאות.
תמונה מתוך אתר 'נוסטלגיה און ליין'.
חדרה, שהיום שופעת מסלולים ומחלפים כאילו הייתה אוטוסטראדה במרכז אירופה, ואין בה אפילו מקום חנייה אחד, הייתה קטנה, וכולם באמת הכירו את כולם. הילד שלכם משהו, הייתה אמא מקצרת תורים ליום הורים כשפגשה הורים לתלמידים בקו אופ, אין לכם מה לבוא, הוא נהדר, וממשיכה הלאה לפסג'.
אני הולכת ברגל דרך השוק, עוצרת לרגע ליד מודעת אבל שתלויה על עץ אקליפטוס ענק, לא, לא מכירה. עוברת ליד חנות הדגים של מזרחי, ליד הבוטקה של הסנדלר, ליד התופרת.
כשאני מגיעה לאוטו, נדמה לי, שאם אסתכל רגע לאחור, אראה את חנה ואדית, את הזוג רפפורט, את מרקו, יוכלמן ורפפורט, ובלב, אני עושה להם לכולם, לייק גדול.
הפוסט פורסם לראשונה ב 18.12.2013בבלוג שלי 'מכל האהבות' במגזין סלונה קיבל 2100 לייקים