בדרך הביתה שתקנו. אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ, וע. הניח עליו מדי פעם את ידו. כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו,...

הגיע זמן סיכום. מסכמים עשור שנה ועוד שנה. אהבה, מוות, יופי וצער כמו החיים עצמם. על סיפה של 2020, הנה העשור שלי: זה היה עשור של כתיבה, פתיחת בלוג באתר סלונה, ...

'יש לך השפעה', אומרת ג'ון לסרינה, 'עד לנקודה מסויימת', אומרת סרינה ונושפת עשן מהסיגריה הדקה שלה, 'ובכן', עונה לה ג'ון, כשהיא מתענגת על הסיגריה שהוגשה לה, עונ...

'ליושינקה, ליושניקה, הו, היכן את ליושניקה', נשמע קולה הצרוד של אמי נישא ברחבי הבית. 'את לא יודעת לשיר' צעקנו לה. תמיד צעקנו בבית. מחדר לחדר, בתוך החדר עצמו, ...

האורות כבו והקהל הגדול שמילא וגדש את האולם בקיבוץ הזורע, התיישב וקולה של חווה אלברשטיין, נישא, חזק וצלול ונפלא: 'טווי את הצמר, טווי את היום, טווי את הסבל וה...

המיזם 'בחברת נשים' בהובלת סמדר ניר וורוניקה יודקביץ', מארח ומזמין אתכן לסדנה ייחודית לכתיבה אישית ושיווקית ככלי לקידום העסק: 'סיפור אישי- סיפור עסקי'. מנחת...

על השולחן בחדר העבודה שלי מונחת הערכה גריאטרית שנעשתה השבוע לאבי. אני מתבוננת בה באיבה וגם בפחד. מעבירה אותה מקצה השולחן אל קצהו השני, מנסה להתעלם ממנה, אבל ...

רגע, אני מכירה את זה. בטח, זו שורה מהשיר של יונתן גפן 'איך שיר נולד', אי אפשר לטעות. הנה, אפשר כבר לזמזם: 'בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה'. איזו שורה יפה...

'בכל בוקר, ב- 07:30, אני מתחיל את יום עבודתי' אומר לנו גיל פנטו, ומחווה בידיו על רחבת הרוכלים של שוק הפשפשים ביפו. על המוזיאון הנוסטלגי ועל גיל שמעתי כבר מזמ...

היה ברור שאלך ללמוד ספרות. מה עוד יכולתי ללמוד? אחרי השיעור השני בפיזיקה בתיכון חדרה, אי אז בסוף שנות ה-70, מי סופר, ניגש אלי המורה, גרינברג, ואמר לי: 'אין...

בקומה התחתונה בבניין בו גרנו, גרו השכנים הרומנים. 'רומנישטע' הייתה אמא שלי אומרת. אי אז בשנות ה- 70, כך כינו אנשים. הפרסי מהשוק, הגרוזיני והתימנייה הנחמדה. '...

'איפה מצאת את הע. הזה שלך שאת מדברת עליו כל הזמן?' שואלת אותי אחת המשתתפות בסדנה שלי 'בלוג משלך', 'גם אני רוצה כזה'. כל החדר צוחק, וכולן נשענות קדימה כדי לש...

סדנת כתיבה ייחודית בנושא אמהות ובנות

חיכיתי לשבוע הזה. לשבוע הספר. ברחבת הספרייה בחדרה, עירי, נדלקו אורות ונחשי שולחנות ארוכים ועמוסי ספרים נפרשו. כל הספרים שהיו מסודרים על המדפים בחנות הספרים...

בארבע אחר הצהריים, היו נפתחות דלתות בתי הילדים בכל הקיבוצים, בכל הארץ, והילדים פרצו מהן ורצו לחדר ההורים. השבילים התמלאו בילדים רצים וגם כאלה שרכבו על כתפי ה...

צריך לנקות. אני מסתכלת במשטמה על תלתל אבק מסתחרר מתחת לאחד הכיסאות בפינת האוכל. על הספה בסלון זרוקה שמיכה לא מקופלת שמישהו התכסה בה אתמול, מקל ארטיק מיותם על...

את השירים אהבתי. מהצפירה, תוכניות הטלוויזיה, השלדים בכותונות הפסים שהיו מופיעים בחלומות הלילה שלי- פחדתי. אבל את השירים אהבתי. השירים העבריים האלה שנוגנו ביו...

גדלתי בעיר. כשהייתי ילדה בשיכון רמב"ם בחדרה, הנוף שנשקף מהמרפסת הקטנה היה הדשא הגדול שחיבר בין הבניינים, והלאה משם, היו הפרדסים שמילאו את כל העולם. אחר כך, כ...

נגיד שצריך היה לברוח. שהיתה מתרגשת סכנה. מלחמה. אש. נגיד שהיו נותנים לנו 10 דקות לארוז מהר רק את הדברים החשובים ביותר וללכת. לרוץ. ומאחור היינו משאירים את כל...

בכל שבוע נאספים 8 נשים וגבר אחד בספרייה בנהלל ומאירים זיכרונות בסיפורים קטנים. 'מאירים זיכרונות' כך קראתי לסדנה שלי שנולדה בעקבות 3 מפגשים עם וותיקי עמק חפר ...